נעליים

 

נעליים

סיפורה של מהפכה חברתית

 

הכל התחיל ביום בהיר אחד, כשישראל חברתי, אדם אכפתי ורגיש במיוחד, נכנס לקנות נעליים באחת מחנויות הנעליים הרבות שבעירו, כמו כל אזרחי המדינה, הרוכשים לעצמם נעליים בכל ימות השנה. לא היה שום דבר מיוחד או יוצא מגדר הרגיל ברכישת הנעליים שביצע מר חברתי. הוא גם היה די מרוצה מהנעליים שרכש, מן השירות האדיב ומן המחיר ששילם. הוא יצא מן החנות כשתחת זרועו קופסה ובה זוג נעליים חדשות יפות, נוחות ולא יקרות.

אך לפתע הלמה בו ההכרה בעובדה שמעולם, לפני כן, לא שם לב אליה: שאין שום פיקוח בנושא הנעליים! לפתע תפש במוחו ששום שלב בתהליך רכישת הנעליים שבו נטל חלק לא עבר שום ביקורת ציבורית. הוא נבעת כשחשב על משמעות הדבר שנושא כה מקיף, הנוגע לכל אדם במדינה, הוא בגדר תחום הפרוץ, למעשה, לכל שרלטן; למעשה, חשב, המצב הפרוע הקיים בתחום ההנעלה הוא כזה שכל אדם שרוצה בכך, בלי קשר להתאמתו לנושא מבחינה אישית, יכול לעסוק בתחום הנעליים, החל מייצורן או ייבואן ועד למכירתן.

אין ספק, חשב ישראל, שהיה בעל מודעות חברתית חזקה, כי נעליהם של אזרחי ישראל, הקשורות באורח בל יינתק בכפות רגליהם, קובעות את איכות הליכתם ואת בריאות רגליהם מילדות ועד זקנה. אבל על אף זאת אין שום גורם מוסמך מטעם המדינה המטפל בנושא. האם לא הגיע הזמן, חשב, שהממונים על רווחת הציבור במדינת ישראל יתנו את דעתם על מה שמתרחש בנושא זה? הרי המחוקקים ושאר אישי הממשל חייבים להיכנס לעובי הקורה ולהסדיר את מה שטעון פיקוח בנושא כה חיוני ובעל השלכות על עתידנו.

כשהוא מלא מרץ, חיוניות ותחושת אחריות, החליט ישראל לקום ולעשות מעשה למען עמו; הוא מיהר לשלוח מכתבים דחופים לכל רשויות השלטון, כשהוא מסב את תשומת לבם, תוך דברים היוצאים מן הלב, לקיומו במדינה של תחום כה גדול וחיוני, שהוא פרוץ ופרוע כל כך מבחינה חוקית. לדעתי, כתב האיש האכפתי במכתביו, יש בעובדה שכל מי שחפץ בכך יכול לקבוע באופן שרירותי מה ינעלו האזרחים – ולא משנה מה מידת ידיעתו, אם בכלל, בתחום זה - משום התנערות גסה של הממשל מאחריותו כלפי משלם המסים!

דבריו של מר חברתי לא נפלו על אזניים ריקות; בעקבות מכתביו התחוללה סערה רבתי בין נבחרי העם, אשר הבינו לפתע עד כמה גדול היה המחדל מצידם בתחום נעלי העם. תוך זמן קצר הוגשו על ידי נציגי סיעות בכנסת מספר הצעות חוק דחופות לפיקוח על תחום ההנעלה במדינה. אך לא היה די בכך; כדי להביא לידי עשיית מעשה מהירה בתחום זה היה צורך בגיוס מודעות הציבור לנושא. ואכן, מה שזירז את תהליך החקיקה והטיפול הממשלתי בענין היה העברתו לקידום בידי התקשורת. זו עשתה מיד את הנחוץ ומספר תכניות תעודה ותחקירים ששודרו לציבור חשפו את המידה שבה היה חשוף בתחום זה כל אזרח תמים לשרירות ליבם של מערכות השוק חסרות המצפון. בין היתר, העובדה שעתיד בריאות הרגליים של ילדים רכים, נציגי הדורות הבאים, נמצא בידיהם של אנשים שכל חפצם הצטמצם לרווח חומרי זעזע רבים מההורים במדינה. דבר זה הביא להפגנות מחאה רבות שהיו פרי יוזמתם של ארגוני הגנה על הצרכנים מחוץ לרבות מחנויות הנעליים שברחבי הארץ. אך במיוחד הגיע המסע למען הפיקוח הציבורי על ההנעלה לשיאו בעצרת המונים שהתקיימה במרכז הארץ, בה התאספו יחדיו עשרות אלפי בני אדם נרגשים ותבעו תוך קריאה נרגשת מן הממשל להביא לסופה של ההפקרות.

מתוך הכרה בחוסר ההתאמה הקיים בין העוסקים בתחום ההנעלה לתכונות המקצועיות והמוסריות הנדרשות לצורך טיפול בתחום רגיש כל כך, היתה ההחלטה הראשונה שקיבלה הממשלה בישיבה מיוחדת לנושא לעצור כל פעולה לא מאושרת בתחום הנעליים. יחד עם זאת, כבר בתחילת החקיקה שנועדה למלא את החלל החוקי בנושא זה, המליץ היועץ המשפטי לממשלה על הוצאת צווי מעצר נגד היצרנים, היבואנים והסוחרים שלא יהיה בידם רשיון מתאים לעסוק בהנעלת הציבור ועל הקמה ותקצוב של המצל"ן (מועצה ציבורית לעניני נעליים), כדי שתרכז מעתה את הדאגה בנושא הנעליים במדינת ישראל.

בהתאם להחלטות ממשלה אלה, הוגדר בחוק כי בשלב הראשון של טיפול המדינה בתחום ההנעלה יהיה כל העוסק בנושא הנעליים מחויב ברשיון מתאים, אשר יינתן על ידי השלטונות. אחד מהדברים הראשונים שלהם נתבקשו כל אזרחי המדינה היה לערוך רשימות מסודרות של כל הנעליים שברשותם, למסור אותן למצל"ן לצורך ביקורת ולהקפיד מעתה על קיומם של רישיונות מתאימים בידי כל מי שממנו הם רוכשים נעליים.

השלב הבא היה החלת פיקוח מלא של המדינה על כל התהליכים שבאמצעותם מגיעה אספקת נעליים לציבור. הסדר החדש שעליו הוחלט חייב את כל העוסקים בנושא בהוכחת כשירותם והתאמתם בתחום זה לשלטונות, כדי לקבל אישורים ממשלתיים מיוחדים לצורך פעולתם. ההליכים שננקטו בתחום ההנעלה הציבורית על ידי הממשל כללו טיפול בהיבטים רבים של הנושא, כולל הקמת מערך בקרה רפואי לבדיקת תקינותם של תהליכי הייצור, ההובלה והשמירה על הנעליים, אשר הוכרזו כגורם חיוני לבריאות הציבור.

על אף החקיקה המסועפת והמפורטת בתחום ההנעלה הציבורית לא היתה העברת ההנעלה מהשוק הפרטי למסגרת של פיקוח נקיה מבעיות. הראשונה בהן הייתה הדרישה היסודית ההשכלתית של הממשל מהעוסקים בתחום זה מעתה. זו, אשר התנתה מתן רישיון לייצור, ייבוא או מסחר בנעליים בהוכחת השכלה מקצועית מתאימה בנושא, נתקלה בבעיית אי קיומם של מוסדות המתאימים ללימוד הדבר. בעיה נוספת צצה בתקופת הביניים שנדרשה לצורך התאמת מערכת החינוך הציבורית להכשרת נעלנאים (מומחים לנעליים) ולבחינות תיאורטיות ומעשיות לצורך קבלת רשיון ממשלתי לעיסוק בהנעלה. בזמן הזה התפתחה במסתור מחתרת של תעשיית נעליים חובבנית, שניצלה את המחסור הזמני בנעליים וסיפקה לציבור חסר המודעות החברתית נעליים לא חוקיות במחירים מופקעים.

בשל תופעות מסוג זה נדרשו הפקידות והמשטרה לתוספת תקציבית כדי לגייס כוח אדם שיעסוק בתחום החדש, אשר יוודא כי כל מפעל או חנות העוסקים בנעליים עושים זאת כשברשותם רשיון מתאים. לסיוע לממשל בתחום חשוב זה התגייסו גם ארגוני מתנדבים אזרחיים אשר הציעו, אף ללא בקשת תשלום, את עזרתם באכיפת חוק ההנעלה. כשהם מצוידים בתעודות של "פקח נעילה מתנדב" הקימו מתנדבים אכפתיים אלה, שהתארגנו בקבוצות, מחסומי דרכים שבהם עצרו אזרחים לבדיקה ולתשאול לגבי מקור נעליהם.

כל אלה היו רק חלק קטן מהאתגרים והבעיות שבהם נתקלו הפקידים הרבים שהחלו את הפיקוח על הנעלת הציבור. אך שלא כמו בעבר, רגלי הישראלי אינן מופקרות יותר לחסדי השוק והן מוגנות היום על ידי המדינה, המחייבת כל נעלנאי בתעודה המבטיחה את הדבר.

נתונים נוספים