בדרך החיים

 

בדרך החיים

עמדו טיפש וחכם מול דרך החיים. הביט החכם למעלה, אל השמש ואילו הטיפש השפיל את מבטו ונעץ את עיניו בקרקע.

חשב הטיפש כי רואה הוא את כל הדרך מכיוון שמה שיש הוא אך ורק מה שרואות

עיניו. הוא רץ אל הדרך בשמחה, במחשבה להגיע בזריזות אל סופה כדי לנוח שם ולנפוש ממאמציו.

לעומתו, ידע החכם כי הארץ עגולה היא, ולדרך הארוכה אין סוף, כי מה שעיניו רואות הוא רק חלק ממנה. בנוסף לכך, הבין, יכול הוא לנפוש היכן שירצה לאורך הדרך, שההנאה ממנה איננה בסופה אלא לכל אורכה, גם בעצם הצעידה בה וגם בהפסקות המנוחה מן הצעידה.

וכך, הטיפש מדלג ורץ במהירות, זהיר וחושש למתרחש, ומתבונן כל הזמן אל הדרך לבל ימעד במרוצתו – אך הדרך נמשכת ונמשכת ללא קץ. סופה איננו מגיע וכשנושא הוא עיניו קדימה הוא רואה כי לא התקדם כלל - והוא ממשיך ומתאמץ עד כליון כוחותיו ונופל לארץ שוב ושוב תשוש ומאוכזב. ואז הוא אומר לעצמו כי הדרך ארוכה, קשה ומשעממת...

לעומתו, החכם הולך לו בניחותא ומביט בנוף, בשמיים ובשמש. הוא נהנה מההליכה, מהנוף ומהרוח הנעימה. הוא רואה איך משתנים פני הנוף כל העת ובעת עייפות הוא יושב ופושט רגליו בסיפוק, כשהוא מתבונן על סביבותיו. ואז, אחרי שנח, הוא אוסף כוח להמשך למראות החדשים שבדרך המרתקת והרבגונית.

אחרי אפיסת הכוחות מחליט הטיפש לשוב על עקבותיו, והוא הולך משועמם, נועץ את מבטו בקרקע ורואה, בתוך צילו שלו, פרטים אפלים וחסרי משמעות, ולאט לאט יורד עליו הערב, עייפותו גדולה והוא שוכב לישון. הוא מתעורר בחצות הליל ומחפש את השמש. אך הוא לא יכול למצאה אחרי ששקעה ואין הוא יודע לאן נעלמה כי איחר את המועד; עולמו חשוך ואחרי מספר שעות של חיפושים הוא צונח עייף, מאוכזב ומיואש על כך שאיבד את השמש. וכך הוא עושה מדי יום ביומר - משכים עם ליל, מחפש לשוא את האור - וצונח לארץ שעה לפני בוא השחר. וכך, בדרך החיים שלו, הוא לא יראה יותר את אור השמש.

והחכם, אשר התמיד ללכת אל מול השמש, רואה אותה תמיד לפניו. הוא איננו זקוק למנוחת לילה שלם, כי הוא אינו מתיש את עצמו בדרך. הוא מלא כוחות ונטען כל העת ביפי הקיום הנגלה לו, בכל פעם מחדש, על אותה דרך נפלאה. כך הולך הוא בדיוק באותה דרך שבה הולך הטיפש ובזמן שהטיפש איננו מוצא בה טעם, מצליח החכם לראות בה שוב ושוב את האור הנעים, את הזריחות והשקיעות היפות – וליהנות מכל היופי הגדול שנגלה לפניו בדרך ומכל עבריה.

נתונים נוספים