ספר הריצה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1456
ספר הריצה
בארץ רחוקה חי עם של אנשים יעילים, מהירים וששים לפעולה. במיוחד הם אהבו לרוץ והיו רצים ממקום למקום, מדלגים כצבאים, ורצים למרחקים ארוכים בזריזות מפליאה. למעשה, היתה הריצה הפעילות החביבה עליהם ביותר והם היו מבלים בתחרויות ובטיולי ריצה זמן רב משעות הפנאי שלהם.
היה להם חסרון אחד: הם לא שתו ליבם לחיי הרוח והסתפקו בהנאות הגוף. הם היו מזלזלים במילה הכתובה והתייחסו אך ורק לאשר נאמר בקול. הם ראו את הרוח כבלתי נחוצה ואת ההגות כלא חשובה לעם, שפעולתו הנמרצת ממלאת את חייו.
היתה בארץ זו קבוצה קטנה של הוגים ואנשי רוח, במיוחד בין הבוגרים שבאנשי אותה ארץ והם, שכמו כל השאר, אהבו מאד את הפעילות הגופנית ואת התנועה החזקה והמהירה, חשו בצורך עז להביע את הדברים במלים והם כתבו ספרים. אחד מהם כתב ספר על נפלאות הריצה, על תענוגותיה, ועל השמחה שבה.
מכיוון שבאותה ארץ לא העריכו במיוחד את המלה הכתובה, ספר הריצה לא נקרא על ידי רבים, והמעטים אשר קראו בו לא מצאו בו ענין; הם ראו אותו כעוסק במשהו שהוא מובן מאליו ולא ראו בו כל תועלת לחייהם. אם היה בו משהו חדש, אמרו, משהו שלא ידענו לפני כן, אז היינו, אולי, מוצאים בו ענין, אבל אנחנו כבר רצים ונהנים מכך ממילא.
זה קרה לפני כמה אלפי שנים, והספר נגנז ונשכח.
עברו דורות מספר. החיים נמשכו ללא הפרעה, אנשים פעלו כפי יכלתם, נהנו לרוץ במהירות וריחמו על מי שלא יכול היה לעשות זאת ביעילות - כפי שעשו זאת במשך מאות שנים.
לפני אלף שנה נולד בארץ זו ילד נכה והוא גדל עצוב ומר נפש על כי איננו יכול להזיז את רגליו. הוא קינא באלה שיכולים ללכת, ובמיוחד ברצים, אשר יכלו לעשות מה שהוא איננו יכול לעשות. פעמים רבות הציעו לו להצטרף אליהם לטיולי הריצה שלהם. כשהיה ילד היו מרכיבים אותו על גבם ונושאים אותו לכל מקום. בתחילה הודה להם על כך אך לאחר מכן, במקום לחוש תודה, החל לחוש טינה. זמן קצר לאחר שהחל לחוש במחשבה הרעה הזאת, גרם לעצמו שלא לחשוב על כך בכדי שלא לסבול מכך שיש בו רוע. הוא לא ידע כי זו דרכו של הרוע להשתכן קבע בנפש וכי בהתעלמות זו שלו הוא הזמין את הרוע לדור עימו לנצח...
ברבות השנים, הוא הפך לאיש מלומד והחל לכתוב ספרים בנושאים שונים. הוא עסק במחקרים רבים, ואת משאלותיו הדמיוניות היה מערבב בידיעותיו על העולם. לתוך ספריו שפך את מר ליבו ועד מהרה היה קשה לכל מי שקרא אותם להפריד בין מה שהוא אומר על העולם החיצוני לבין מה שהוא מפיק מתוך עולמו הפנימי.
הוא היה איש בודד ומסוגר, כי האנשים לא אהבו להיות במחיצתו - ולא מכיוון שהיה נכה בגופו - אלא מכיוון שעשה עצמו לפגום ברוחו. הוא היה עסוק כל הזמן בעצוב וברע, עד שעשה אותם לעולם מלא שאיש לא רצה לבקר בו. הוא היה מלא משטמה כנגד המציאות, שכפתה עליו נכות, וחיפש כל העת דרך כלשהי לברוח ממוגבלותו המעיקה. מכיוון שלא יכול היה להתחמק ממנה בחומר, חיפש נתיב בריחה ברוח – עד שמצא.
הוא השתגע.
בהתעסקותו המתמדת בבעייה חסרת הפתרון, הלך והתרחק מן המציאות, והתחיל להמציא רעיונות שאין קשר בינם לבין הדברים האמיתיים. לאנשים מסביבו היה ברור שהוא הולך ומתרחק מן המציאות אך הם נמנעו מלומר לו דברים קשים על כך כי ריחמו עליו בשל נכותו. מכיוון שהיה משוגע לא יכול היה לזהות את שגעונו ובמיוחד כשחלק משגעונו לבש צורה של חכמה יתרה, חכמה שנדמתה להיות יותר מחכמה אחרת. הוא החל להיחשב כחכם על ידי חלק מבני עמו, שלא הכירו אותו אישית, וראו את יחסם הזהיר של הקרובים אליו. הם בלבלו בין זהירות לכבוד - ועל-ידי אלה האחרונים החל גם הוא עצמו להשתכנע שהוא
חכם. וכך, גרמו חבריו המתחשבים, המנומסים והעדינים מטבעם, אלה שלא רצו לפגוע בו פגיעה נוספת על מה שהטבע כבר פגע בו, לאסון גדול...
לאט לאט סגר הוא על עצמו את הדלת לעולם ומדי פעם, כשהיה נתקל בילדים או בבוגרים מנומסים פחות שהיו מעמידים אותו על טעויותיו הוא היה אומר להם, וגם לעצמו, שהם אינם מבינים את חכמתו - וכך, לאט לאט, כלא את עצמו בעולם פנימי אטום. כשהיה כבר סגור בעולם זה, לאחר שהשליך החוצה כל מפתח אפשרי, מצא כי מידת סבלו איננה קטנה יותר אלא גדולה הרבה יותר שכן הוא צמצם את אפשרויות הפעולה שלו במידה גדולה הרבה יותר מהמידה שנכפתה עליו מלכתחילה על ידי הטבע.
והוא ברח לתוך כתיבה. הוא החל לכתוב ספרים. באמונתו שהוא חכם הוא החל לעצב רעיון, שבתחילה נראה לו עצמו מטורף לחלוטין (שכן הוא היה, למעשה, מטורף) אך אחר-כך, משלא קיבל שום ביקורת שלילית על רעיונו, החל להיות בטוח בכך שהצדק איתו. הרעיון היה שהנכות היא סימן לאצילות נפש – והריצה איננה אלא סימן לשגרה.
למעשה, הוא גרם בכתבת ספר זה להתחלתה של תנועה שלילית, שהחזיקה באמונה כי הויתור על הריצה לטובת אי התקדמות נעלה על כל פעילות אחרת. תנועה זו הוקמה מאנשים משועממים, שחיפשו משמעות לחייהם וקצו בריצה. קרה, שתנועה זו הפכה לפוליטית ובסופו של דבר אף הגיעה לשלוט באותה ארץ. לא רחק היום שבו העלה אחד מבכירי התנועה החדשה את הרעיון להביא בצורה מתוכננת למצב שבו ייאסר על האנשים לרוץ על ידי חוק מיוחד – ובשלב הבא כבר החלו להינתן קנסות למי שנמצא רץ בציבור.
ואז, איכשהו, מצא מישהו את "ספר הריצה" העתיק. הוא קרא את הספר וזה מצא חן בעיניו. בארץ שבה נאסר על הריצה הפך הספר ללהיט ומהר מאד החל ליצור ערעור על יסודות השלטון. מיהר השלטון להכריז על הספר וכל הופעותיו כעל אסורים – והדבר הפך, באופן מיידי, את כל קוראיו האוהבים של הספר למחתרת.
וזה היה היסוד למה שהפך, בסופו של דבר, למלחמת אזרחים עקובה מדם. זו פשטה בארץ וגרמה, במשך דורות, לאבדן חיים רבים. קצה של המלחמה הגיע רק כאשר עזבו את הארץ כמה מבניה שלא יכלו יותר לסבול את מצב המלחמה ובמסעיהם הגיעו לארצות אחרות, שבהן הרבו לקרוא ספרים וכל אדם היה חפשי לשבת, לעמוד, ללכת או לרוץ כחפצו.