542

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 699

 

תגובות לאירועי היום שבט תש"עא

הכאב, השקר והשלטון.

באירוע הזכרון שנערך לקרבנות השריפה בכרמל התפרצו כמה מקרובי הנספים בקריאות גסות וקראו להוציא מן המקום את הח"כ אלי ישי ואת ראש הממשלה נתניהו בשל מה שהגדירו כ"אחריותם לאסון".

לצופים באירוע המביש ברור היה כי אבלים אלה, קשה ככל שיהיה כאבם האישי, הרשו לו להיות מנותב למגמה של נקמה על ידי גורמים פוליטיים, אשר מאז האסון פתחו בהאשמת השלטון בהתרחשותו.

השקר הזה, אשר לובה, כרגיל, על ידי אמצעי התקשורת, חושף לא רק את המגמה האופוזיציונית במערומיה, אלא את האמונה הטפלה שלה מחונכים רבים מאזרחי מדינת ישראל והיא ראיית הממשל כמי שאחראי לכל המתרחש במדינה, טוב ורע גם יחד, כאילו יש ביכולתו לקבוע סדרי עולם.

שקר זה, שאזרחים כה רבים מאמינים בו, הוא המבטא את אשמתו האמיתית של השלטון, העומדת ביחס ישר למידה שבה תורם הוא להאדרת תדמיתו בציבור, מה שהחל הרבה הרבה לפני הממשל הנוכחי.

שלי?

יש משום צירוף מקרים בכך שהמלה "שלי" משמשת הן כשמה הפרטי של ח"כית שמאלנית ידועה בציבור והן כהצהרה שנשמעת מפיה לגבי הסוגיה הבוערת של שאלת הבעלות על תגלית הגז שהתרחשה לאחרונה.

שכן, כחלק מגישת השמאל הלאומני של ישראל, הרואה את המדינה המלאימה את רכוש האזרח כביטוי לגיטימי של בעלות האזרח על כמעט כל מה שזז במדינה, הגב' יחימוביץ' מצהירה בתוקף ובבטחון עצמי "שלי!" לגבי הגז שנתגלה על ידי קידוחים שנערכו בים במרחק של למעלה ממאה ק"מ מגבולה של ישראל.

גישת הבעלות הלאומית הזו של הח"כ שלי חורגת מעט ממדיניות מחנה השמאל ביחס לשטחי ארץ ישראל, שכן במשך תקופה ארוכה ביותר פקפק מחנה פוליטי זה בבעלותה של ישראל על שטחים הקרובים אליה הרבה יותר משדות הגז שנמצאו לאחרונה...

בין פיגוע לרצח.

בתחילת השבוע נמסר על גלי האתר כי "מחבל שברשותו נתפסה סכין הודה כי רצה לבצע פיגוע דקירה". יש להטיל ספק באמירה מסוג זה, שכן סביר יותר שהרוצח, שכל רצונו היה לממש אידיאל נאצל כמו "איטבח אל יהוד", אינו מכיר כלל את המונח המילולי-תקשורתי "פיגוע", שתפקידו לשחרר את איש החדשות המעודן מלקרוא לרוצח בשמו...

רושם ורגישות.

יו"ר הכנסת, הח"כ רובי ריבלין, מחה לאחרונה על ההצעה להקים ועדת חקירה לגבי מה (או מי) שעומד מאחורי פעילות ארגוני השמאל ואף הביע את דעתו נגד חקירה דומה שהועלתה כהצעה בנושא ועדת ששינשקי. בשני מקרים אלה הדגיש ריבלין כי רושמה של חקירה מסוג זה כמוהו כמשפט ציבורי או טפילה מראש של האשמה כנגד הנחקרים.

מעניין שרגישותו של הח"כ לא התעוררה באותה מידה לגבי הרושם שעלול להתקבל בציבור מהזמנתם לחקירה של רבנים. הרי ברור שאין בין חוקרי המשטרה אדם שבקיאותו ההלכתית גדולה דיה כדי לברר באם יש בדברי הרבנים משום הפרת חוק – ומכך ברור כי מטרתה של החקירה היא פוליטית ולא ענינית.

מבצע הנחה בבילעין.

הפגנתם של פעילי שמאל מול משרד הבטחון במחאה על מותה של מפגינה פלסטינית בבילעין אחרי עימות עם חיילים, שבו ירו אלה על המפגינים גז מדמיע, מוכיחה את המניע הדוגמטי-שקרי של המפגינים: לא רק שבהנחת היסוד שלהם מהווים כבר כוחות הבטחון של ישראל גורם שלילי, הפועל באלימות נגד "חפים מפשע", אלא שהמפגינים "שוכחים" את ההנחה שהם מקבלים מצה"ל על המקרים שבהם נפגעו קשה חייליו באותן מהומות, אשר היו "זוכות" לתגובה של אש חיה מצד כל צבא הדואג לשלום חייליו.

אוהד קמין