528
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 667
תגובות לאירועי היום חשוון תש"עא
מלחמה של אבנים.
בדברים שהקדים לביקורו הנוכחי של נשיא אירן אחמדיניג'אד בלבנון הוא דיבר על כוונתו לבקר בגבולה הדרומי של המדינה ואמר שהוא מתכוון להשליך אבן אל שטח ישראל, הנמצאת מצידו השני של הגבול.
ברור שיש בפעולה זו הפגנה פוליטית שממחישה את מודעות הנהגת האויב למשמעותה הסמלית של פעולה קלת-ערך כהשלכת אבן. ואין זה מקרי או בלתי-קשור שבימים האחרונים נרשמים בישראל אירועים רבים של השלכת אבנים הפוגעת בבני אדם ורכוש, כולל סקילת חברי כנסת בעת סיור שערכו במזרח ירושלים.
סמליות זו אומרת פגיעה עקרונית בתחום ישראל ולפיכך גם הצהרה-הכרזה של ברית בין אויבי ישראל, המערערים על קיומה של המדינה. הדבר מחייב את הנהגתה של מדינת ישראל להבין אותה ולהיערך בהתאם לכך. במיוחד כשמדובר באויב הערבי-מוסלמי, יש לאבן גם משמעות מיוחדת, שכן באיסלם מהווה אבן - הקעבה – גם אתר מקודש.
בשל היות זריקת האבנים מנהג נפוץ של ילדים ערבים קיימת בציבור נטיה לראות בכך ענין קל ערך. אך שומה עלינו לזכור שלא אחת גבו אבנים אלה מחיר כבד לא רק בנזק לרכוש אלא גם בנפש.
ולו רק ברוח זכרון המסורת היהודית את הדרך שבה ניצח דוד את גליית, שומה על הנהגת ישראל להתייחס לפעולת השלכת האבנים על ידי ערבים כאל פעולת מלחמה לכל דבר.
סכנה ברורה ומיידית.
מה שמשותף בין העובדה ששר הרווחה, יצחק הרצוג, נועד לאחרונה עם מלך ירדן, עבדאללה, בארצו, לבין העובדה שהח"כ מצא לנכון להצהיר בתקשורת שהתיקון שהציע נתניהו לחוק האזרחות מבטא את קיומו של מדרון חלקלק שמוביל לפשיזם, הוא היותן של שתי עובדות אלה שני צדדיה של מטבע רעיונית אחת: בגידת השמאל הישראלי בהיותו של העם היהודי בעליה של מדינת ישראל ומכירת בכורתו לערבים.
בכך שמר הרצוג, אשר היה מעורב עמוקות במחדל עמותות ברק שבו, כנראה, סייע לו להגיע לראשות ממשלת ישראל בדרך לא חוקית, אומר היום כי "ברק צריך להסתכל במראה" ולשאול את עצמו איך התדרדרה מפלגת העבודה בראשותו למצב שבו יש לה 6 מנדטים בלבד, יש יותר מרמז לסימון כיוון שלו עצמו לתפקיד זה בבחירות הבאות לכנסת, במיוחד לאחר שזכה להיבחר בבחירות הפנימיות של מפלגתו כחבר המוערך ביותר ע"י חבריה.
הצגות התכלית הנוכחיות של הרצוג של אופורטיוניזם ופרגמטיזם פוליטיים ולא פחות מזה מוכנותה של התקשורת להגביר את קולה של כל בת-קול או המיה שהוא מפיק, מעידים על כך שהוא מהווה בעיני לא מעטים במחנה השמאל את התקווה לעתיד. ככזה הוא מייצג לעתיד ישראל סכנה ברורה ומיידית.
ההגנה והכיבוש הקיבוציים.
בימים אלה חוגג הקיבוץ 100 שנה לקיומו. בצד הישגיו האובייקטיביים של הקיבוץ מעניין לברר איך הצליחו הקיבוצים להגיע לעמדות השליטה שיש להם בישראל, בין היתר בשמורות טבע ואתרים כמו זה של החרמון שבו הם קובעים עצמאית תעריפי ביקור לכל ישראלי שמעוניין לראות מקרוב את האתר.
מבחינה זו שותפים הקיבוצים למדינה בניכוס שלא ברור על מה הוא מבוסס מבחינה חוקית של מקומות רבים בארץ ישראל. מדובר בתהליך שהחל קרוב לקום המדינה, ביחד עם כיבוש ולמעשה הלאמה של שטחים שהיו שייכים לפני כן לערבים - אך לא תמיד. כך או כך זכו הקיבוצים הכובשים למקדמים משמעותיים מבחינה כלכלית בארץ ישראל ובמדינת ישראל הן מבחינת משאבים של טבע וארץ והן מבחינה תקציבית. בכל אלה מתבטאת העובדה שהקיבוצים – באמצעות העדפתם על ידי השלטון ביחס למגזר הפרטי – נהנו מחממה כלכלית אשר הבטיחה להם דורות של חיי עושר ורווחה יחסיים לשאר העם.
אלה חוזקו גם בכך שעל אף שבחלק מהזמן הסתבכו הקיבוצים בכשלונות כלכליים קשים ביחס, הגנה עליהם המדינה באמצעות משאבים שמקורם במשלמי המסים שלה, שרובם אינם חברי קיבוצים. הדבר מעניק משמעות מיוחדת לביטוי "כיבוש העבודה", אחד מנכסיה המושגיים של ההתיישבות האדומה.
אוהד קמין