526
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 646
תגובות לאירועי היום תשרי תש"עא
משמעותה של הסכמה.
הלחץ שמפעילים הפלסטינים על ישראל כדי שתמשיך את הקפאת הבניה, תוך התניית המשך השיחות עם ישראל בהפסקת בניה זו, כמוה כהצהרה על כך ששטחי יהודה ושומרון שייכים לרשות הפלסטינית.
לפיכך, משמעות של הסכמה כלשהי של ממשלת ישראל עם תנאי פלסטיני זה תהיה, למעשה, הסכמתה של ישראל עם קיומה של זכות על הארץ בידי הפלסטינים עוד הרבה לפני תוצאותיו העתידיות של המו"מ.
תפקידה הנכון של ממשלה.
כשיו"ר הרשות הפלסטינית אמר שעל נתניהו להורות להמשיך את הקפאת הבניה בשטחי יהודה ושומרון, הצטרפו אליו קולות נוספים התומכים בהמשך ההקפאה מצד הממשל האמריקני, שקולם הגיע עד כדי דרישה מישראל להמשיך את הקפאת הבניה. בכך נוצרה בין הפלסטינים לממשל האמריקני ברית אנטי-אזרחית, אשר נמצאת בניגוד לעקרונות שמקובלים במדינות העולם החופשי לגבי תפקיד הממשלה.
היותה של הקפאה זו מלכתחילה פעולה המנוגדת לדמוקרטיה ולרצון העם, שלא לדבר על כך שמדובר בפגיעה קשה בזכויות האדם של המתיישבים הישראליים, לא היה נסבל או מקובל על ידי אזרחים אמריקניים. אלה, שלא כמו התובעים מממשלת ישראל לפעול נגד אזרחיה, מודעים לכך שבמסגרת תפקידה של ממשלה קיימת התחייבות להגן על זכויותיהם ולחא לפגוע בהם או להפקיר אותם.
ערבות הדדית.
בדברים שנשא בנושא החייל השבוי בידי החמאס דיבר נועם שליט, אביו, על הערבות ההדדית כעל אחד מן הערכים ש"נמוגו כליל" תוך כדי התמשכות פרשת שבי בנו. עם כל ההבנה למצבו הרגשי של הדובר, יש באמירה מסוג זה משום עוול שכן, תהיה אשר תהיה הטעות שנעשתה על ידי ממשלת ישראל – אם בכלל – בנושא גלעד שליט, ברור שהערך הגדול ביותר שמונע מישראל להסכים לתנאיהם של הרוצחים ששבו אותו הוא דווקא הערבות ההדדית שקיימת בין אזרחי ישראל העלולים להיפגע אם ישוחררו אסירי החמאס.
צדק מזרח תיכוני.
בית המשפט העליון של מצרים המתיק את עונשו של מיליארדר שהורשע בתשלום סכום כסף לרוצח ל15 שנות מאסר בזמן שהרוצח-המבצע שפעל בשליחותו נשפט למאסר עולם.
בהתחשב בכך שהרוצח ערפאת קיבל פרס נובל ואנואר סאאדת, שבהוראותיו גרם למותם של מאות חיילי צה"ל קיבל כבוד והסכם שלום, נראה שמדינת ישראל מתאימה את עצמה לרוח הצדק הנושבת במזרח התיכון, שלפיה ככל שנמצא אדם במקום גבוה יותר בפירמידת האחריות לרצח הוא זוכה לכבוד גדול יותר.
הבחנות לא חינוכיות.
שר החינוך גדעון סער ערך ביקור תנחומים בכפר ערבי אצל משפחתה של מנהלת בית הספר לחינוך מיוחד אשר נרצחה כנראה בידי בעלה. בביקורו אמר השר, בין היתר, כי "צריך לצאת בקול ברור נגד האלימות בכלל ונגד אלימות המופנית כלפי נשים בפרט".
אך בביקורו ובאמירתו אלה של השר יש משום אי צדק, המוקיע סוגים מיוחדים של אלימות במקום את האלימות בכלל; בפעולתו צמצם השר את האלימות לתחומים שבהם בוצעה, כמו בעובדה שבחר לערוך את ביקורו בכפר ערבי, שבה יש משום הבחנה בין ערבים ללא-ערבים. בנוסף לכך מודגש בפעולה מסוג זה נושא "האלימות בתוך המשפחה" ולא פחות מזה יש טעות גם בהבחנה שיש לצאת נגד "אלימות נגד נשים".
דווקא משר חינוך, האמור לייצג את מדיניות העל של הממשל יש לתבוע התייחסות עקרונית כוללנית, שלא תתמקד במגזר אוכלוסיה מסוים ולא תבחין בין סוגי אלימות כפשעים מיוחדים אם הם נגרמים כלפי נשים, ילדים, שחורים וכיו"ב – שכן אין סוף להתדרדרותה של הבחנה מסוג זה, המוזילה את ערך חיי האדם של מי שנרצח במקרים שבהם לא מוצא לנכון נציג ממשלה לבקר או להביע את דעתו – כמו בפיגועים, למשל.
אוהד קמין