518
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 696
תגובות לאירועי היום אלול תש"ע
פשעים של גזענות והסתה?
המשטרה עצרה בישוב יצהר את הרב יוסף אליצור ממחברי הספר "תורת מלך" בחשד שבספר זה הסית לגזענות, בשל עיסוקו בדרכי התגמול שעם ישראל מחויב להן על פי ההלכה.
מן הדבר – ובמיוחד משידור הידיעה לגביו בתקשורת – ניתן להבין כי על אף שקיים ספק גדול בהיות הגישה היהודית גזענית, הרי שגזענות כבר הוכרזה כפשע בישראל. נכון שלגזענות יצא לאחרונה בישראל שם רע ביותר, אך אם נזכור שחרויות היסוד של האדם כוללות גם את האפשרות והזכות לטעות, מהו ההבדל העקרוני בין הטעות שבהשקפה הגזענית לבין הטעויות שבהן מחזיקים המוסלמים, הנוצרים או השמאלנים?
ומיהו שמצא כבר לנכון להחליט כי שכנוע אנשים בעמדה כלשהי - מוטעית ככל שתהיה - הוא פושע?
שלא לדבר על כך שהתורה עצמה קוראת לא פעם למאמין להילחם בעובדי אלילים - ושאם באמת יש בספר שבגללו נעצר הרב קריאה לפעול נגד אויבים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החוק, האם לא דומה דבר זה בדיוק למקרה של ספר דתי אחר - כמו הקוראן, למשל – אשר שימש לא פעם כיסוד להריגת "כופרים"?
דיבורים פוליטיים...
שליח מיוחד שמונה על ידי נשיא צרפת להנעת תהליך הפתרון במזרח התיכון מתחיל את מסעו בדמשק. אין ספק בכך שהצרפתים, המומחים הגדולים לשפת הפוליטיקה, מודעים למשמעותה של קביעת דמשק כנקודת הפתיחה למסעו של השליח – ואין ספק שהסורים, הרווים נחת מהמעמד הפוליטי המכובד שהוענק להם על ידי צרפת, גם משלמים עליו במטבע קשה.
מעניין ומסקרן, עם זאת, מה בדיוק מתרחש בחדרים האחוריים, החשוכים, של המהלכים הדיפלומטיים – ועד כמה קושרים אלה בין משקלו של האלקטוראט המוסלמי בפוליטיקה הביתית של נשיא צרפת לבין הקשר שהוא יוצר עם הציר המוסלמי הקיצוני שאירן, לבנון וסוריה שותפים בו.
התגובה המתאימה.
לאחרונה דווח על קריאת כיכר ברמאללה על שמה של המחבלת דלאל מוגרבי, שרצחה 37 אזרחים ישראלים בהשתלטות על אוטובוס בשנת 1978. בתקשורת נמסר כי בזירה הבינלאומית נשמעו גינויים חריפים על כך. למעשה, הוזהרו הפלסטינים מפני ביצוע פעולה מסוג זה כבר לפני כן, אך הדבר לא בלם את יוזמתם כהוא זה, מה שמראה את כוח ההשפעה של "גינויים חריפים" בעולמם של הפלסטינים.
מה, אם כן, צריכה להיות התגובה המתאימה להנצחה מסוג זה של מחבלת רוצחת? קודם כל לקחת את הפלסטינים ברצינות, כלומר: להבין שמבחינתם, רצח של אזרחים ישראליים בפעולות טרור הוא באמת דבר חיובי שיש לראות כערך גבוה הראוי שיחנכו לאורו את הציבור. מהבנה זו צריכות לנבוע המסקנות הראויות שמהן יש להפיק את מדיניות הפעולה הנכונה. בתמצית, משמעות הדבר היא שהרשות הפלסטינית רואה את יחסיה עם ישראל כיחסי מלחמה, על כל המשתמע מכך ולאור זה יש להפסיק לאלתר את שיחות ה"שלום".
פירות הנזק.
הסערה שהתחוללה בעקבות המסמך המזויף שעלה לכותרות היא ביטוי לנזק שנוצר בעטיו, אך לאו דווקא לקצין בכיר זה או אחר שאליו כוון או שעל ידו נוצר, אלא לתדמיתו הציבורית של צה"ל. כי אין כמו פרשה מסוג זה לדרדר את מעמדו של צה"ל מהדרגה הגבוהה שבה הוא נמצא בתודעת הציבור, כארגון שכל מעייניו טהורים ונקיים מ"נגיעה אישית", לשפל המאבק התככני הפנים-צה"לי שקיים בצבא.
אך אולי ייצא נזקו של הדבר בשכרו, שכן עצום הוא הנזק שנגרם במשך שנים רבות לאזרח הישראלי מחמת אמונתו העיוורת בהנהגת המדינה, אשר נבנתה לא מעט באמצעות "פרות קדושות" כמו צה"ל. לפחות עד לאחרונה נהנו אלה בישראל מחסינות שלא איפשרה לפגוע בהן באמצעות ביקורת ענינית – ולכן אולי יש בחשיפת מאבקי הכוח הפנימיים בין קציני צה"ל כדי להביא את הציבור להתייחסות ריאלית יותר כלפיהן.
אוהד קמין