517
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 700
תגובות לאירועי היום אלול תש"ע
הריאליזם הפוליטי של נתניהו.
בראיון שבו ניתח את המתרחש בממשלת שראל בימים אלה אמר הח"כ והשר יולי אדלשטיין כי ראה"מ נתניהו "יודע את הדעות בממשלה ואת המגבלות שלו", כי "אין מדובר בראש ממשלה שבתפיסתו האידיאולוגית מעוניין בעקירה, נסיגה ופינוי" וש"הוא מבין את הסכנות ויודע מה יצא מהתכנית הארורה שבוצעה לפני חמש שנים".
נשמע טוב? אולי. אך אין זה מספיק. שכן ברור שכך בדיוק ניתן היה להציג את עמדתו של נתניהו גם כאשר השתתף בהצבעתו בכנסת בתמיכה באותה "תכנית ארורה".
ואותו ריאליזם פוליטי בדיוק יכול לגרום לנתניהו להוביל את כל העם הזה למדרון של אסון אחר אסון, פשוט על יסוד ההנחה שהאפשרויות האחרות גרועות יותר. כי אפילו אם אין ההנחה שמובילה את נתניהו קשורה דווקא לשיקולים של כדאיות חומרית, ואפילו אם חישוביו הם על טהרת השיקול הלאומי, הוכיחו בחירותיו, שיקוליו ופעולותיו בעבר כי מבחינתו של נתניהו האפשרות שיהודים יסולקו ממקומותיהם פחות גרועה מהאפשרות שהוא יסולק ממקומו...
רצח שולי...
לאחרונה סיפרה התקשורת לאזרחי ישראל כי ויכוח על זכות קדימה בדרך בין צעירים הוביל לסכסוך חמולות בג'לג'וליה שהגיע לשיאו ברצח. השבוע שעבר נפתח בידיעה על מעצרם של ארבעה צעירים שהציתו צעיר חמישי ולפני ימים מספר נודע לציבור מן התקשורת כי "ישראלי" נעצר בארה"ב בחשד שרצח שם מספר בני אדם.
בכל מקרי האלימות והרצח הללו, כמו בעוד רבים אחרים הדומים להם, לא הזכירה התקשורת את המלה "ערבי" אף כי ברור כי מדובר בצעירים ערבים.
את הוודאות לגבי היותם של צעירים רוצחים אלה ערבים ניתן להסיק מפרטים כמו מקומות האירועים, שמות החשודים - ובעיקר מהעובדה שהדברים מופיעים בשולי החדשות...
בין גירוש להתנתקות.
מעניין לשים לב לכך שכאשר מוחים ארגונים הטוענים לאנושיות לגבי הוצאת ילדי עובדים זרים מהארץ הם משתמשים במלה "גירוש" ואילו כאשר דובר על הוצאת אנשים מבתיהם בגוף קטיף, על אף שגם דבר זה כלל ילדים קטנים, הקפידו כל הגופים המבצעים על שימוש במלה "התנתקות".
רפורמה וקוץ בה.
תחת הכותרת "רפורמה בהשכלה הגבוהה" הודיעו לציבור שר האוצר שטייניץ ושר החינוך סער על שינוי שיטת התקצוב של מוסדות אקדמיים. משלל דברי השבח העצמיים שחלקו שרים אלה עם הציבור נדמה היה שיש בשינויים שהציעו משום כוח להזניק את כל מערכת החינוך של מדינת ישראל קדימה, אך הקוץ שבאליה הוא דווקא מה שהרפורמה חסרה: התייחסות למעמד המוסרי של החינוך הממלכתי.
כי מה שבולט בשינויים שייעשו בפרטי התקציב, כמו באמות המידה שלפיהן יחולק, הוא שהם אינם נוגעים כלל לבעיה המוסרית הראשית הקיימת ביסודו, שהיא היותו מבוסס על משאבי הציבור, אשר נגבים ממנו בכפיה מבלי שתהיה למשלם המסים דרך כלשהי לבדוק או לשלוט בצורה שבה מוצא כספו.
מטבען של ידיעות כמו הכפלת תקציבה של הקרן הלאומית למדע, המהווה חלק מהרפורמה המוצהרת, הוא שהן נשמעות כדבר חיובי, אך עצוב לציין, בהקשר זה, כי כך הדבר גם בכל מקרה שבו מוציא נוכל את כספו של אדם ישר למטרה שנבצר ממנו לבדוק באם היתה זו רווחית כלל. כך או כך, עובדה מצערת היא שגם אם יזכו בעקבות השינויים כל תלמידי ישראל בפרס נובל, שום אזרח של מדינת ישראל לא זכה – וכנראה גם לא יזכה – לחזות בעיניו איך חוזר לחשבון הבנק שלו אף שקל מאלה המחולקים ממנו על ידי הרפורמיסטים.
אוהד קמין