516
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 789
תגובות לאירועי היום אלול תש"ע
בסיס לאמון.
בעקבות דרישת החוקר הבינלאומי את רצח חרירי סרטים שהוצגו על ידי נסראללה לתקשורת כעדויות על אשמת ישראל בנושא, סירב ארגון החיזבללה תוך שהודיע כי הוא לא ישתף פעולה עם ארגון חוקר שהוא אינו בוטח בו.
בעקיפין, מהווה אמירה זו הצהרה על קיומם של אמון ובטחון בין ארגון הטרור, שחטף ורצח חיילים ואזרחים ישראליים במשך שנים, לבין ארגון האו"ם. על ישראל להביע מחאה על עדות זו לקיומו של בסיס ערכי משותף בין ארגון טרור לבין ארגון האו"ם שמתיימר לייצג אובייקטיביות.
ויש גם כבר הרבה יסוד לערער את אמונה של ישראל באובייקטיביות של נציגות האו"ם בלבנון לפחות, אשר רק לאחרונה שולם על ידי צה"ל דם יקר בשל העובדה שסמך עליה.
מה שמפחיד את המדינה.
בין הזמנתם של רבנים לבירור לגבי הסכמה שנתנו לספר לבין פסיקת בית המשפט לגבי בית הכנסת באל מתן קיים קשר מהותי, הנוגע למסר הפוליטי המאחד את שניהם: שהמדינה נמצאת מעל לדת.
באופן אבסורדי, מהווה הצהרתה של שופטת בג"צ אשר קבעה שיש לאטום את בית הכנסת כי "עובדת היותו של המבנה מקום תפילה אינה מקנה לו חסינות מפני תחולתם של דיני התכנון והבנייה" חושפת את חשש בית המשפט החילוני מפני תביעה לחסינות על יסוד דתי, אשר עד היום נהנו ממנו בישראל דווקא המוסלמים והנוצרים, אשר מערכת המשפט הישראלית נזהרת מלפגוע באתריהם המקודשים.
ואולי אפשר לראות בהקפדתם של זרועות השלטון שלא "להיכנע" לאנשי הדת משום סימן ברורים לחשש המדינה ומערכת החוק והמשפט שלה מפני עצם קיומה של אלטרנטיבה חזקה ומשמעותית לשליטתם.
פעולות המדינה בענין מתבססות על קרקע שהוכשרה מזה זמן רב בתודעתו של הציבור הרחב, תוך ניצול העובדה שהישראלי הישר איננו מעוניין להתערב בדיון הלכתי או משפטי בשל היות אלה ענינים התובעים רמת ידע שאין בידו, אך יחד עם זאת הוא נותן את אמונו במערכות המשפט, החינוך והתקשורת הממלכתיים אשר מזה שנים מטפטפים לתודעתו את הארס הרעיוני הקושר בין שומרי מצוות לשנאה ולאלימות.
חסיון עיתונאי בשירות הדיקטטורה.
עו"ד שפטל, הטוען כי ערוץ 2 מנסה להסתיר מאחורי טיעון של חיסיון עיתונאי את המסמך הידוע כ"מסמך גלנט", מצביע על תופעה ממוסדת בתקשורת הכללית ולא רק בישראלית: מאחורי מה שמוצג כדרישה אובייקטיבית שהיא חלק מחופש הביטוי, התרגלו עיתונאים לפעול כדי לקדם את מה שנראה לכאורה כחופש הבעת עמדה, דעה או פרסום עובדתי, אך למעשה איננו אלא תוצר של הריכוזיות הישראלית, אשר דאגה תמיד שהתקשורת שתקבל את מרכז הבימה המקומית תהיה "מטעם".
על רקע היות ערוץ 2 חלק משליטת המדינה בשידור הציבורי (על אף התיימרותו לבטא חופש עיתונאי) העובדה שאגודת העיתונאים בירושלים הביעה תמיכה בסירוב חברת החדשות של ערוץ 2 להסגיר את מקורות מסמך גלנט, מצביעה על קיומה בתקשורת הישראלית של מחתרת רעיונית הפועלת נגד כל מגמה של הממשל (הנבחר!) שאיננה עולה בקנה אחד עם אמונותיה הפוליטיות. דבר זה מתבטא בדברים רבים, החל מהענקת פרסים לשדרנים שנוים במחלוקת כמו כרמלה מנשה, המשך ב"טיהור" עמדות שידור כמו גל"צ מקולות התומכים בצד ה"ימני" של המפה וכלה בהגנה על גנבי מסמכים מצה"ל, מנצלת שלשלת שמאלנית הדוקה של "שמור לי ואשמור לך" את משאבי הדיקטטורה הסוציאליסטית נגד כל ענין לאומי.
חפש את האשה.
כדי לשלב אשה בחקירת אירועי המשט לעזה נעשה מאמץ מיוחד למצוא אשה לועדת טירקל. בהקשר זה כדאי היה, אולי, להציע את השתתפותה של הח"כ זועבי. שכן, לא רק שמדובר באשה אלא גם בכזו שהיתה ממש במקום האירוע ויכולה, על כן, לתת עדות אישית ממקור ראשון למה שהתרחש בו.
אוהד קמין