514
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 742
תגובות לאירועי היום אב תש"ע
צירוף מקרים לא אקראי.
בצמוד לתאונה העלומה שבה נספו מספר קצינים ישראליים בכירים ברומניה עלה לתקשורת גם ענין נסיונו של ראש ממשלת ישראל להאריך את תוקף החסיון של מסמכים בטחוניים מן הציבור.
הקשר בין שני דברים אלה הוא אולי מקרי אך לא אקראי: בשני המקרים יש לכוחות המדינה הפועלים מאחורי הקלעים ענין להסתיר מן הציבור מידע הנוגע לסיבות העומדות מאחורי ההחלטה על פעולות גורמי המדינה. לפיכך נשאלת השאלה: עד כמה יכול הציבור לסמוך על הנהגת המדינה שתשמור שמשאביה היקרים של ישראל – ובמיוחד המשאב הבלתי ניתן להחלפה של חיי אדם - לא יופעלו שלא בהתאמה לאינטרס הציבור או, אולי, אף בניגוד לו?
נשיאותיות בכלים שלובים.
פגישתם של נשיאי ישראל ומצרים, פרס ומובארק, היא פגישה בין אישים המחזיקים בתואר זהה אך בעל תוכן שונה לגמרי בכל אחת מהמדינות; בזמן שהנשיא מובארק עומד בראשה של מדינה תפקידו של הנשיא פרס סמלי, ייצוגי וכלל איננו פוליטי. אך עם זאת, לאור פעולותיו של פרס, הכוללות מעורבות רבה בעניני מדיניות החוץ של ישראל, ניתן להבין כי מר פרס לא רק שואף למצב של הנהגה אלא פועל תחת ההבנה כי בדרך כלשהי הצליחה סמכותו הנשיאותית של המנהיג המצרי למלא בתכניה גם את כלי הנשיאות בישראל.
שתיקה רועמת.
עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, יו"ר הארגון הישראלי לזכויות האזרח "שורת הדין", פנתה אל נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ולקאנצלר גרמניה גרהרד שרדר, בדרישה לפתוח בחקירה כנגד אבו מאזן בעקבות מידע חדש על כך שמימן את רצח הספורטאים הישראליים במינכן.
חוסר התגובה או ההכחשה מן הצד הפלסטיני, ביחד עם שתיקתם של אמצעי התקשורת ושל נציגי העולם מכל הזרמים, הארצות והארגונים הקיימים, המתיימרים להתחשבן עם כל מי ששלח ידו בטרור, מסתכמים לכלל שתיקה רועמת ביותר, אשר מה שגובר עליה הוא רק עלבונם הזועק של חללי הרצח הנתעב ההוא.
מדיניות פציפיסטית.
כוח האו"ם בדרום לבנון קרא לישראל וללבנון לנהוג באיפוק אחרי חילופי האש בין צה"ל לצבא לבנון.
קריאה זו של האו"ם מבטאת את הגישה המוצהרת של הפציפיזם האקטיבי בעולם של היום, שכן היא מנוגדת לפתרון אמיתי של הסוגיה שהביאה לחילופי האש. מהלך נכון יותר מצד האו"ם היה פניה לצד התוקפן כדי להטיל עליו את האחריות להרג ולהענישו. בפניה הכוללנית אל שני הצדדים יש משום התיימרות לאובייקטיביות והתחמקות מפעולה צודקת, שיש לחשוד בה שאיננה נקיה מהטייה פוליטית.
השילוש הבלתי קדוש.
בתחילת השנה נפגשו בסוריה לועידת פסגה משותפת שלושה אישים: אסד, נסראללה ואחמדיניג'אד. אין ספק ששלישיה זו מנהלת מערכה משולבת נגד עניני המערב החופשי, ובכלל זה אלה של ארה"ב וישראל.
רק נאיביות, טפשות ותמימות מסוכנת יכולים להיות ביסוד השמועות המופיעות בתקשורת על פעולה צבאית של לבנון ללא ידיעה ואישור של החיזבללה. הרי אין זה חדש שהמזרח התיכון של היום, בהתאמה לאופי התככנות הפוליטית השגורה מצידם של הערבים, דבר איננו זז אם לא מתקבל לצורך זה אישורה של השלישיה, שלא לדבר על כך שאף הרמטכ"ל הלבנוני, המסתייע בארה"ב כדי לחזק את צבאו, הוא זוטר מדי ביחס להנהגת מחנה האיסלם הקיצוני מכדי להעיז ליזום פעולה עצמאית נגד ישראל.
בהקשר הקיים, יותר מסביר להניח שעל אף הצהרות נסראללה ש"לא ידע" על היוזמה לפעולה צבאית נגד צה"ל, נעשה הדבר במכוון כדי למקד את דעת הקהל הלבנוני רחוק מתוצאותיו המתקרבות של הדו"ח על רצח חרירי, העלול להטיל את האחריות לרצח על החיזבללה.
אוהד קמין