511
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 619
תגובות לאירועי היום אב תש"ע
תזכורת מהעבר למה שלא עבר.
רחוק ממרכז המיקוד התקשורתי העולמי התנהל בשבוע שעבר בריגה שבלטביה מצעד חגיגי לציון מלאת 69 שנים לכיבוש הנאצי של המקום. לתקשורת נמסר שאת המצעד, שיזמו מפלגות הימין הקיצוני, ניסו למנוע נשיא לטביה ושר החוץ שלה אבל בסופו של דבר המצעד אושר על פי צו של בית משפט מקומי.
בענין "קטן" זה יש כדי להזכיר לבני העם היהודי, המועמדים להשמדה על פי האידיאולוגיה שהחזיק הצבא שכבש את לטביה לפני 69 שנים, כי על אף שהיה הדבר בעבר, הרבה ממנו עדיין לא עבר: בעובדה שהנאצים נוצחו אין כדי למחוק את שיתוף הפעולה הרב שלו זכו בארצות שאותן כבשו, ומה שניתן ללמוד מהאירוע הנוכחי (אף כי אין באמת צורך בכך) כי עדיין היום – כמו אז – רבים בהן האנטישמיים שישמחו להתגייס כדי לסייע למאמץ הלאומי להעלות יהודים לרכבות...
בענין זה יש להזכיר לנו שכל "סגירת החשבונות" עם הפושעים הנאציים ופעולות הציד נגדם ונגד משתפי הפעולה שלהם מאז המלחמה טיפלו, אפילו במקרה הטוב, רק בקצה הקרחון העצום של מאות מליוני החיילים והאזרחים באירופה שששו להיות חלק ממכונת ההשמדה הנאצית – ושחוט של דם מחבר בין העבר להווב ואת כל אלה עם המליונים המצפים לשעת כושר דומה קרוב מאד לכאן, מעבר לגבולות ארצנו.
"רק"...
תחושה של נצחון ליוותה את קריאות התקשורת עם היוודע גזר הדין של בית המשפט, אשר הרשיע את הח"כ צחי הנגבי "רק" בעדות שקר, אחרי שזיכה אותו ממרבית הסעיפים האחרים שבהם הואשם.
אך אף כי נכון הדבר שהנגבי יצא בקלות יחסית ממה שהיה עלול לסבך אותו הרבה יותר, קיימים עדיין בציבור בני אדם שסוברים כי אדם שנתפס בשקר – אפילו אם הוא פוליטיקאי (שכפי שידוע לכל השקר הוא חלק ממקצועו) – הוא רחוק מלהיות דמות ראויה לחיקוי כפי שיש המצפים ממנהיג שיהיה.
משמעותו של תזמון.
אלפי דרוזים שצרו על מאות שוטרים היוו את לב המהומות הקשות שאירעו בשבוע שעבר בכפר הדרוזי מג'דל שאמס שבגולן. קריאת תגר זו של הדרוזים על השלטון הישראלי נעשתה בשפה שאיננה מובנת על ידי חלק גדול מאזרחי ישראל ובמיוחד לא על ידי חולמי השלום מן השמאל, אך אין ספק שהיא נקראה יפה על ידי מי שאליו כוונה: הממשל הסורי. אות להבנה ההדדית בין העמים היתה ההתלהבות והחמימות שבהן קיבלו המסגרות הפוליטיות והתקשורתיות של הדיקטטורה הסורית את המרד הדרוזי ה"יבש".
ולמי שתמה על התזמון שנבחר על ידי הדרוזים לערער על חשד בקשר קרוב בינם לבין ישראל די אם נזכיר את הסכמתה של ישראל לאחרונה לחלק את הכפר ראג'ר שעל גבול לבנון ולהפקיר את תושביו לחסד האויב. די בבגידה זו של ישראל בבני בריתה – כמו בגידתו של צה"ל של ברק בצד"ל - כדי להסביר מדוע חשים הדרוזים צורך דחוף בהצהרה אנטי-ישראלית כדי שיוכלו להתמודד בעזרתה עם השב"כ הסורי...
הרתעה או כניעה?
אחרי שתם איום משט הספינה הלובית שהפליגה לכיוון עזה התגאו גורמים בצה"ל כי "ההרתעה עבדה". "גורמים בטחוניים ישראליים" צוטטו באמרם כי "מסתבר שאירועי המרמרה יצרו הרתעה והספינה הלובית לא ששה להתעמת עם צה"ל". גם במשרד החוץ הביעו שביעות רצון וציינו כי הפעילות של השר ליברמן הובילה להתחמקות מעימות ונראה כי אין גורם שלא גזר לעצמו קופון תעמולתי ופוליטי מן הפרשה. לא מן הנמנע כי גם קדאפי עצמו ייכנס בקרוב לרשימת חסידי אומות אלה אם רק יתגלה שזרק מלה בענין לבנו...
מאידך מעניין מה יקרה אם יסתבר – כפי שיש המדווחים – כי מה שגרם לספינה לעגון באל עריש לא היה אלא סכום נדיב של ממון אשר שולם לבעליה. אם נכון הדבר לא תהיה זו הפעם הראשונה בהסטוריה שפיראטים הצליחו לקבל כופר תמורת סחיטה באיומי אלימות על קרבן חף מפשע, אך תהיה זו אחת הפעמים הנדירות שבהן הציג הקרבן את כניעתו לסחיטה כנצחון.
אוהד קמין