504
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 653
תגובות לאירועי היום תמוז תש"ע
תביעה בטעם פוליטי.
בכתב תביעה שהגישה נגד נועם פדרמן אחרי שהרסה את חוותו תובעת מדינת ישראל לפצות אותה בסכום של 152,650 בגין "הוצאות בהן נאלצה המדינה לשאת לצורך פינוי חוותו שבשטח הבטחוני המיוחד של קרית ארבע".
מגמתיותה הפוליטית של תביעה זו בולטת על רקע הימנעותה של המדינה מהגשת תביעות דומות במקרים רבים אחרים שבהם היא נאלצת לשאת בהוצאות רבות בגין הפעלתה את כוחות הבטחון. דבר זה מתחיל באי תביעתה של המדינה נגד מתנגדיה של מדיניות ישראל בהפגנות ובעימותים עם צה"ל כמו אלה שעושים גופי שמאל ואנרכיסטים נגד גדר הבטחון, ממשיך בהימנעותה של המדינה מלתבוע את מתנגדי ישראל שהשתתפו במשט ה"שלום" וכלה בהפקרות הכללית של אי דרישת ישראל לתבוע מהרשות הפלסטינית פיצוי על כל ההוצאות שלהן נדרשים משלמי המסים של ישראל כדי להתמודד עם הטרור שמגיע משטחיה, הן במחסומים והן בכל מקום שבו עליהם לממן בדיקה בטחונית.
משמעותו של דיון.
דיון מדיני פנימי שנערך בממשלת ישראל בנושא אפשרויות להקלת הסגר על עזה מהווה, בין היתר, את התחלתה של כניעה, שכן ישראל מודה באמצעותו בכך שהיא מטילה מצור על עזה.
בנוסף לנזק שנגרם בכך למעמדה המדיני, ישראל גם פוטרת בהודאתה זו את שלטון החמאס מאחריותו לכל סבל שנגרם בגללו לאוכלוסיה העזתית כתוצאה מה"מצור" ולוקחת אותו על עצמה. בכך, מכניסה הממשלה ביחד עימה גם את אזרחי ישראל לביצה הטובענית של אחריות לשלומם של אזרחיה של עזה, שאינם אלא אסירי החמאס. כי בתוקף אחריות זו שלקחה ישראל על עצמה שומה עליה לספק פתרונות לבעיותיהם של תושבי הרצועה בזמן שבו אין היא רשאית להיכנס לתוכה כדי לעשות זאת בעצמה.
משמעותו המעשית של דבר זה היא שאם אין ישראל מוכנה לתת לחמאס משאבים, כוח או להכיר בסמכותו של גוף עויין זה כבזו של גוף ראוי לכבוד שומה עליה להסכים למעורבותם של גופים בינלאומיים שיעשו זאת – ודוגמאות מובהקת ליעילותם המפוקפקת של גופים כאלה מכירים אנו מפעולותיהם בחברון או בלבנון.
שיעור חינוכי בגבול הזכויות.
את מוכנותם של חסידים להיכנס לכלא ניתן להבין כביטוי של עקשנות וחוסר מוכנות להתפשר. אך חשוב מכך הוא שיש בכך שיעור חינוכי ממדרגה ראשונה: שעל אמונה לא מתפשרים.
יהיה אשר יהיה הענין שבגללו מוכן אביה של ילדה להיכנס לכלא ולא להסכים לכך שמוסדות המדינה יהיו אלה שיקבעו את דרך חינוכה, יש בפעולתו משום הצהרה על כך שיש תחומים השייכים לעולם היחיד באופן שאין לשום אדם – דתי או חילוני – הזכות להעביר את סמכות ההחלטה לגביהם לידי אחרים. במובן זה מלמדים החרדים של עמנואל שיעור חשוב בחופש ובזכויות האדם לכל אזרחי המדינה; הם מלמדים שאין זה משנה כלל עד כמה בקי, מבין ומשכיל יהיה אדם בתחום מסויים, אין הוא יכול לכפות את שיקול דעתו על אדם אחר, כפי שעושים בג"ץ, משרד החינוך ולמעשה כל שאר גורמי הממסד המייצגים את אלימותה של מדינת ישראל.
ובנוסף לכך, יש גם לאלה שמנהלים את מדיניותה של ישראל אל מול גורמים בעולם החיצון מה ללמוד מעמידתם האיתנה והגאה של ההורים החרדים – ובראש ובראשונה שיש דברים שאינם נושא לפשרה.
צו הרסני.
אהוד ברק הוציא צו הריסה על ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר, אך יש בצו זה הרסנות מוספת, רוחנית; שכן מעבר לנזק הישיר של ההרס ולעצם הפגיעה בזכויותיהם של המתיישבים שהוא מהווה, משלימה הריסה זו מבחינה סמלית את הריסת מבנה קבר יוסף בשכם על ידי הפלסטינים לפני שנים.
במובן זה מהווה צו הריסה זה הצהרה פוליטית על השלמתו של ברק, כנציג השמאל הישראלי, הן עם חזון השלום השקרי והן עם מדיניות האלימות של הפלסטינים, שמסתירה מאחוריה את הענין המוסלמי לפגוע באתרים יהודיים דתיים שמכוונים להנצחת גדולי ישראל, כמו מערת המכפלה או קבר יוסף.
אוהד קמין