478

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 610

 

תגובות לאירועי היום אדר תש"ע

ענינים מנוגדים.

מהדורת החדשות של רשת א' דיווחה כי החמאס מרוצה מהמבוכה (כביכול) שנגרמה לישראל עקב חשיפת מעורבותה בחיסולו של המחבל הבכיר מבחוח בדובאי. בדיווח לא נמסר מי, בדיוק, מייצג את החמאס בענין ועל סמך מה נקבע כי לישראל נגרמה "מבוכה". אך רשות השידור הממלכתית של ישראל טעתה באופן חמור בכך שסייעה לאויבי ישראל להפיץ את נקודת מבטם לגבי מה שגם אם הוא נכון אינו אלא פעולת הגנה עצמית שלה, הראויה לכל שבח. לפחות במובן זה הראתה התקשורת הממלכתית שעניניה מנוגדים לאלה של בטחון ישראל.

מעגל מימון האיבה.

רבות נוהגים להתריע על קיומו של "מעגל האיבה" ביחסים בין ישראל לאויביה, אך יותר ויותר ברור כי המעגל האמיתי הקיים במערכת יחסים זו הוא של תמיכתה של ישראל באויביה. נתונים שהתפרסמו בתקשורת מצביעים על כך שמשלמי מסים ישראליים מממנים את אויביהם, בין היתר באמצעות הכסף הישראלי המוכנס לרצועת עזה. כפי שנמסר, מדי חודש, מתוך הכסף שישראל מעבירה לרש"פ, "החמאס לוקח את הכספים שנועדו לתשלום משכורות לאנשי הרש"פ, משלם בהם משכורות לעשרים אלף אנשיו", היינו מחבלים לכל דבר, ורק לאחר מכן מעביר את היתרה לאלה שלהם יועדה מלכתחילה. כך יוצא שישראל מממנת את אלה שיורים עליה טילים.

אך גם אם תצליח ישראל להפריד בין כספה לחמאס, לא יהיה בכך משום פתרון לבעיה העקרונית, שכן מהאירועים שהתרחשו לאחרונה ניתן להבין שגם הכספים המועברים באמצעות ישראל לרש"פ אינם מוקדשים בהכרח למטרות טובות. חלק מכספים אלה מועברים למשפחות נפגעי המאבק נגד ישראל, מה שמשמעותו, שוב, שקרובי הקרבנות תומכים בבני משפחותיהם של רוצחיהם.

תשלום משכורותיהם של פקידי ממשלתו של פייאד מקורם בכספים שמעבירה ישראל ובכספים המגיעים ממדינות שונות באיחוד האירופי - לפיכך גובר החשש שהכספים המשולמים למשפחות פצועי והרוגי המאבק בישראל מתערבבים עם כספים שחלקם מוזרמים דרך בנק ישראל, אשר הובטח כי יועברו אך ורק למטרות הומניטריות ולא למטרות עידוד הטרור.

הפתעה תרבותית.

לאחרונה נשמעו בין אנשי שלומנו תלונות ביחס לאמות המידה שלפיהן מתוקצבים סרטי קולנוע, כאשר עלו חשדות בכך שהשרה לימור לבנת, העומדת בראש תחום התקצוב, נותנת את ידה למימון ממסדי של קולנוע אנטי-ישראלי. בשל כך הופקדו לאחרונה שליחי ציבור אחראים לבירור הדרכים שבהן נבדקים תסריטים לפני הפקה ומחזות לפני העלאה, כדי לקבוע את זכאותם – אם בכלל – לתמיכה מצד המדינה.

אין ספק שיש בעצם העובדה שמי שאינו שמאלני עוסק בביקורת אמנות משום הפתעה לא נעימה לתפיסה התרבותית של השמאל המקומי, שכן המשותף לקברניטי התרבות המקומית הוא, כנראה, הנחתם הנסתרת שמי ששייך למגזר הלאומי או ללאומי-דתי מנותק, בתוקף היותו, בשל כך, צרכן של אמנות רדודה, מהוויית התרבות האיכותית. במובן זה יש לתביעת הימין לבדוק את תקצוב התיאטרון והקולנוע משום ערעור הבסיס המשאבי הותיק, שעליו מבוססים רבים מאנשי השמאל היונקים מן הממסד, בהנחה שהוא בלתי מעורער.

ההשפעה הרעיונית של השמאל מגיעה גם לתחומי תרבות שבהם חש איש השמאל החילוני בטוח מהתערבות דתית כמו האופרה. על בימת האופרה הישראלית מוצגת היום האופרה "פאוסט" מאת גונו. באחד הקטעים הנודעים ביותר שבה, שרה מקהלה של חיילים השבים מן הקרב שיר חיילים פטריוטי. אך מכיוון שמפיקי ההצגה לא יכלו לעבור לסדר היום על ביטוי לאומי מסוג זה, הם דאגו לשלב בתמונה גם קבוצה גדולה של חיילים פצועים וכואבים. פרשנות פציפיסטית זו לתמונה הנדירה של ביטוי גאווה לאומית זכתה לשבחים מצד הביקורת, על אף שהיוותה סילוף ברור של כוונת היוצר.

אוהד קמין