439

תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ט

חס ושלום!

מושג השלום כבש לו נחלה בעולם הפוליטי, אך ברור הדבר שמלה זו משמשת היום שם קוד לאיסטרטגיה המתקדמת והעדכנית ביותר של אויבינו. טוב נעשה אם נלמד את עצמנו לשמוע את המלה "מלחמה" מאחורי כל הצעה חדשה להשכנת שלום באיזור...

החטא ועונשו.

בדו"ח האחרון של "אמנסטי" מאשים הארגון את צה"ל ואת החמאס בפגיעה באוכלוסיה אזרחית לא חמושה בעזה. אך בכך שהוא מציב את ישראל ואת ארגון הטרור זה ליד זה על אותו מישור מתעלם "אמנסטי" מכך שתושבי עזה הם שבחרו להעמיד בראשם את החמאס.

האמירה "אוכלוסיה אזרחית לא חמושה" יוצרת את הרושם שמדובר בבני אדם תמימים שאינם מעורבים בלחימה, אך בבחירתם ה"דמוקרטית", שבה העניקו לחמאס מעמד פוליטי לגיטימי הצהירו תושבי עזה על אחריותם לפשעי המלחמה שלו לא פחות מלוחמיו החמושים.

שקרים קלי רגליים.

השקר לגבי קיומו של עם פלשתינאי דמיוני, התנפח עד כדי כך שהגיע לרעיון של "שתי מדינות לשני עמים" הנישא בפיהם של אנשים כמו הנשיא אובאמה. זוהי עדות לא רק לבורות הסטורית אלא לאפשרויות שפתוחות בפוליטיקה ובתקשורת של ימינו בפני שקרנים.

לגבי ההחזקה בשקר זה של השמאל הישראלי יש לומר כי באחריות למחדל מחזיקים במשותף משרד החינוך והתקשורת גם יחד, כי שניהם מעניקים לו גיבוי ולגיטימציה בעצם העובדה שהם אינם מציגים לגביו שום התנגדות או פקפוק.

למעשה, המצאת העם הפלשתיני יש מאין היתה צריכה לזכות במקום של כבוד לצד שקרים כמו ה"נאכבה" והכחשת השואה באירופה, המשלימים זה את זה ברוחו של אחמדיניג'אד.

זה ששקרים חסרי יסוד אלה מתפשטים בעולם ושדובריהם מוצאים לנכון להפריחם ללא חשש כלשהו הם עדות למחדלי התקשורת ולחולשת ההסברה הישראלית גם יחד. ושומה על מדינת ישראל ליזום תביעות משפטיות כואבות נגד כל מי שיוזם ומוביל ארס תעמולתי מסוג זה.

נשיא, מדינה ודת.

העובדה שנשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, מצא לנכון לנאום בכינוס בין-דתי שנערך בקזחסטן מתמיהה, שכן הוא איננו יכול להיחשב לדמות דתית ובוודאי שאין הוא יכול לייצג את היהדות באירוע מסוג זה. אך מאידך, יש משהו חיובי בפעולתו זו, שכן ממנה עולה שמדינת ישראל, שבשמה דיבר הנשיא, נתפשה בארוע כמייצגת של היהדות.

במיוחד על רקע המאמץ הפוליטי הישראלי להשיג הכרה בהיותה של מדינת ישראל יהודית ניתן לראות הצלחה בעובדה שנציגי אומות מוסלמיות ונוצריות היטה אוזן קשבת לנשיא פרס.

ההבדל.

אין זה צודק שאנשי החמאס הכלואים בישראל יהנו מזכויות אנוש יסודיות בזמן שגלעד שליט, שנשבה בידי הארגון, איננו זוכה להן. יש דרכים רבות שבאמצעותן יכולה ישראל לגרום לאסירי הארגון הפושע שבידי ישראל לחוש על בשרם את העוול שחבריהם בעזה מסבים לשבוי הישראלי ולבני משפחתו. אך ישראל לא תעשה כדבר הזה, בשל ההבדל העקרוני שקיים בין שני העמים המעורבים בסכסוך: בישראל רואים את האדם כמהות יחידאית, חופשית ועצמאית ונמנעים מלפגוע באדם אחד בשל פשעים של בני אדם אחרים. הערבים, לעומת זאת, רואים את היחיד האנושי כחלק מגוף חברתי ולכן, מבחינתם, אין משמעות ל"חפים מפשע" או "בלתי חמושים" בין בני עם האויב, שבהם הם פוגעים באופן יזום ואף אינם נמנעים מלענותם.

בהקשר זה, יהיה אשר יהיה פתרון פרשת שליט, לא יהיה בו משום מחיקה של הסבל הקשה שנגרם לו ולכל הקשורים אליו בשל הניתוק בן שלוש שנים בינו לבין העולם החיצון.

אוהד קמין