438
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 573
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ט
הצלחה במחיר כשלון.
יש הרואים בנאום בר-אילן של נתניהו משום הצלחה טקטית, אך זו עלתה לראש הממשלה ולישראל בכשלון עקרוני; לאחר נאום נתניהו אמר בכיר פלשתיני כי לפי תנאי נתניהו הפלשתינים לא ידברו עם ישראל אלף שנים. אך גם אם ניתן להעריך אמירה זו כרווח פוליטי-טקטי של ישראל, הפסיד נתניהו מבחינה איסטרטגית מה שהרוויח מבחינה טקטית.
האיסטרטגיה שעליה הצהיר נתניהו מהווה ויתור עקרוני בלתי מוצדק.
גם במונחים של פרקטיקה פוליטית פשוטה אין שום רווח בהכרה בזכות ריבונות חסרת תימוכין עובדתיים של תושבי הארץ הערביים. לכן קל וחומר ששכרה של ההצלחה הטקטית של נתניהו משתלם בהפסד עקרוני שכן כראש ממשלתה היהודי של ישראל הוא נכשל עקרונית בוותרו על ריבונות יהודית מלאה בשטחי ארץ ישראל.
כך, בסיכומו של דבר, רשם נתניהו לעצמו ולעם ישראל שורה של הפסדים הן מבחינת המסורת, הן מבחינת המוסר והצדק והן מבחינה פוליטית.
זכויות האדם הערבי?
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, נשא לאחרונה דברים שהוגדרו כהתייחסות ל"עוולות הכיבוש". הוא אמר, בין היתר, כי "מצב זכויות האדם בשטחים הכבושים בעייתי..." בהקשר זה אמר: "אם תשאל יהודי האם אתה בעד שוויון עם ערבים הוא יגיד בוודאי. אם תשאל אם הוא בעד לזרוק את כל הערבים מפה, הוא יגיד ודאי. הוא לא רואה סתירה בין הדברים."
בכך חשף ברק את השקפתו השלילית על הדרך שבה רואים היהודים את הערבים. מדבריו משתמע כי יש בהתייחסות האזרח היהודי לערבים משום עוינות חסרת יסוד. כאילו אין בעמדותיהם, במעשי אלימותם ובעוינותם של הערבים את היהודים די כדי לגרוע ממעמדם.
לפי ברק אין לשום דבר מאלה כדי לפגוע בזכויות האדם של הערבים, כאילו היו אלה חסינות באופן מיוחד, שהאזרח היהודי איננו יכול לעולם להשתוות לו.
קונצנזוס כפול פנים.
אל מול המיקוד התקשורתי הרב והחשיפה הציבורית הכללית בארץ ובעולם אשר לו זוכה גלעד שליט לא מצליח יונתן פולארד להגיע לכותרות. בענינו של פולארד מפגינה ממשלת ישראל, שמאל וימין כאחד, אחדות מדהימה שכן מבחינת הפוליטיקה הישראלית, שנים של הפגנות, מחאות, עצרות והשתדלויות בענינו של פולארד נשטפות לביב שופכין של התעלמות גמורה.
מה שהיה פעם חידת ההתעלמות מפולארד הופך בימינו לחידת היחס הדו-פרצופי כלפי שני האסירים, שאת האחד ניתן לשחרר בכל שעה ולגבי השני לא ברור אפילו באם הוא בכלל בחיים.
פילוסופיה משטרתית
בהקשר ההפגנות האחרונות של בני העדה החרדית בירושלים בולטת המידה הרבה של הפעלת כוח על ידי המשטרה. נראה שאת העקרון שבא לידי ביטוי בדרך בה מתייחסת משטרת ישראל לחרדים המפגינים ניתן לנסח כפתרון של "כאב באמצעות כאב": נראה שהרעיון שמנחה את השוטר הישראלי ביחסו לענין הוא שאת כאבו של האדם הדתי ניתן לרפא על ידי כאב אחר...
נראה שכדאי, אם יש לנו ענין למתן מעט את מידת השימוש שהם עושים בכוח הזרוע, להזכיר לשוטרים מדי פעם שאלה שאותם הם מכים הם משלמי מסים, וזהו מקור מחייתם.
דאגה לחלשים?
שוב ושוב נשמעת התנגדות להעלאת המע"מ על פירות וירקות תחת הסיסמה של "התנגדות לפגיעה בחלשים". אך סוג נפוץ זה של טיעון חוזר שוב ושוב כמניע יסודי של כלכלת הרווחה, אשר בהתיימרותה לעזור לחלשים ולא לפגוע בהם פוגעת בחלשים ובחזקים גם יחד.
אוהד קמין