437
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 605
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ט
ידה הקשה של אירן.
יומיים אחרי שנודע על מותם של למעלה מעשרים בני אדם בהפגנות המחאה על זיוף הבחירות באירן התפרסמה בתקשורת ידיעה על כך ש"משמרות המהפכה" החליטו להתחיל לטפל בהפגנות ביד קשה. אם הרג מפגינים אינו "יד קשה" מספיק, רק הדמיון הפרוע יכול לשער מה ניצב בפניהם של המפגינים בעתיד...
בימים אלה מתחולל בתקשורת ויכוח גרסאות על השאלה האם בידי שומרי המשטר נהרגו עשרות או מאות – כאילו יכול מותם של אלפי בני אדם או אפילו עשרות אלפים להכות גלים מיוחדים באוקיינוס הדומיה התקשורתית של הדיקטטורה האירנית.
פרלמנט מציאותי.
נטישת חברי האופוזיציה את אולם מליאת הכנסת במחאה על פעולות הקואליציה יצרה בקרב הקואליציה מבוכה ואי הבנה, כי יש במעשה זה משום שבירת כלים. אך מעבר לכך שבנטישתם זו ערערו אנשי האופוזיציה על עצם הלגיטימציה הפרלמנטרית, שכן הם ביצעו בכך מעשה לא פרלמנטרי, ניתן לראות בדבר משום הצהרה שאין להם שום דבר משמעותי לומר.
מנקודת מבט מציאותית הגיע באמת הזמן שהשמאל הישראלי יכיר בכך שעמדותיו אינן מגובות בתמיכת עובדות המציאות. ואף כי אין ספק שלא להצהרה מסוג זה נתכוונו חברי האופוזיציה, יש לקוות שנטישתם את המליאה תהיה אקדמה לנטישתם את המציאות הפוליטית בכללה.
בין משטרה לצבא.
התחמקות כוחות הבטחון מלמלא את תנאי ההודעה המוקדמת לפני עריכת פינוי התיישבויות בשל הסכנה לאבד את גורם ההפתעה רק מוכיחה שמבחינת המפנים נמצא ציבור המתיישבים במעמד של אויב, המצריך התמודדות תוך הפעלת חישובים טקטיים המתאימים לקרב.
גישה זו רק מהווה נדבך נוסף על חומת האטימות שהוקמה בשנים האחרונות בישראל, כדי לחסום את יכולת האבחנה היסודית של אזרח במדינה צודקת בין משטרה לצבא; בישראל, כך נראה, מאמין השמאל הפוליטי שהוא בעליה של המדינה ומתנגדיו הם אויביה גם אם הם אזרחים ישראלים כמוהו.
מגבלות התפקיד.
סקרים שנערכים לאחרונה בארה"ב מראים ירידה בפופולריות של הנשיא החדש. בין היתר אמרו חלק מהנשאלים כי הנשיא אינו מצליח לפתור בעיות כי הוא עוסק בדברים רבים מדי בבת אחת.
נראה שחלק מאזרחי ארה"ב מתחילים להבחין בכך שנשיאם, בנסיונו לפתור באופן אישי את בעיות הכלכלה האמריקנית עם בעיות המזרח התיכון על רקע האיום הצפון-קוריאני והעימות הבין גושי, אינו מודע כל כך לעובדה שנשיא ארה"ב איננו קיסר העולם ואין זה מסמכותו או ביכולתו של ראש אומה, חזקה ככל שתהיה, לפתור את בעיות העולם כולו.
"פתיחות"...
דוגמה למצבה הירוד של התרבות בישראל ניתנה לאחרונה בכך שבמחקר השוואתי שנערך במכללת תל-חי בנושא מנהיגות זכה השייך נסראללה במידת פופולריות גבוהה יותר מזו שלה זכה ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט.
העובדה שמחקר מסוג זה, המציב דיקטטור רוצח ומנהיג של מדינה דמוקרטית הנלחמים זה בזה על אותו מישור, מתקבל באקדמיה הישראלית כלגיטימי פותחת, ללא ספק, את הדרך לשורה של מחקרים דומים כמו, למשל, בין יאסר ערפאת לאהוד ברק.
סביר להניח כי אם, למשל, בעיצומה של מלחמת העולם השניה, היה מישהו בבריטניה מציע לערוך מחקר השוואתי בין היטלר לצ'רצ'יל, הוא לא היה מצליח לקבל יותר מתא כלא...
אוהד קמין