433
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 634
תגובות לאירועי היום אייר תשס"ט
איך?
ספר שכתב מנהיג איראן, האיתאללה עלי ח'אמנהאי, תורגם לגרמנית ופורסם בגרמניה. כפי שאמר מוציאו לאור, מטרתו המוצהרת של הנספר היא "לצמצם את הפער בין האסלאם לבין המערב ולקדם את השלום והצדק..."
שם הספר שחבר ח'אמנהאי הוא "זכויות אדם וחירות". מפיציו הצהירו כי הוא עוסק בנושא זכויות האדם באסלאם, בהיסטוריה של הטיפול בזכויות אדם באסלאם ובאו"מ, וכי עיסוק בזכויות אדם ובסוגיית החירות שזורה לאורך כל פרקי הספר.
נראה שכל מה שנשאר לבירור הוא "איך?" או, בצורה מעט מפורטת יותר: "איך עולה טיפול בנושא זכויות האדם והחירות עם העובדה שהמחבר עומד בראש דיקטטורה שממחישה מדי יום ביומו פגיעה בזכויות האדם, בחירות ובכל ערך אנושי יסודי אחר?"
ביקורת אזרחית.
בימים אלה דנה הכנסת בהצעת חוק למניעת הפגנות אזרחיות הנערכות מחוץ לבתיהם של אנשי ציבור, במחאה על פעולותיהם.
מחוץ לעובדה שיוזמי החוק כנראה לא התכוונו אליה - שהדבר עלול למנוע גם הפגנות ספונטניות של אהדה מצד ציבור מעריץ כלפי נבחרי ציבור החביבים עליו - קשה שלא לראות דווקא הפגנות מחאה מסוג זה כאחד השרידים האחרונים של ביקורת מצד האזרח הישראלי על מעשי נבחריו.
מחאה באמצעות הפגנה מחוץ לביתו הפרטי של נבחר ציבור או ממלא תפקיד ציבורי מממש את רעיון האחריות האישית של נבחר ציבור על מעשיו. באם תתקבל הצעת החוק תישאר המשכורת החוקית המזומנת לשליחי הציבור הדרך היחידה שבאמצעותה יוכל האזרח להביע את דעתו על מידת תפקודו של הפקיד ששמשגיח על עניניו. כפי שהוכיחה ההסטוריה של השנים האחרונות, פיטוריו של אדם כזה ממשרתו עלולה להיות קצת מאוחרת מדי.
הקשר התקשורתי.
בתכניתה של יעל דן בגלי צה"ל דיון שלם לעיסוק בדקירתו ופציעתו הקשה של בן נוער על ידי בן נוער אחר באחד מערבי השבוע שעבר. מה שהוזכר כבר במבוא לתכנית וגם פעמים אחדות לאורכה היה שהאירוע האלים התרחש בערב ל"ג בעומד.
אף כי חוץ מהתזמון המשותף לא היה בה, בכתבה, שום רמז לקשר סיבתי כלשהו בין מקרה הדקירה להדלקת מדורות החג, סביר שאצל המאזינים נוצר, בשל האיזכור הצמוד, קשר בין מדורות ל"ג בעומר לבין אלימות...
ישראל ומדיניותה של ארה"ב.
בסקירה התקשורתית וביחס הציבורי שהופנו כלפי פגישת נתניהו-אובאמה בישראל הובהר כי גישתה של ישראל כלפי נשיא ארה"ב מהווה השלכה של תפישתה לגבי רודן, שבסמכותו לגזור דין באופן בלתי מוגבל. אך זה איננו מצבו של נשיא ארה"ב.
נשיא ארה"ב אינו דיקטטור, המחזיק בכוח בלתי מוגבל וגם לא מחלקת המדינה האמריקנית; ארה"ב מהווה מרקם מורכב של גורמים פוליטיים מנוגדים, אשר לעתים קרובות אינם מסכימים זה עם זה. אם תציג ישראל עמדה בעלת הגיון פנימי מוצק, המחוזק בעובדות, לטובת הידידות בינה לבין ארה"ב היא תמצא תומכים רבים לעמדתה בקונגרס גם אם הנשיא יחלוק עליה.
כדאי לזכור עובדות אלה בעתיד הקרוב, כאשר תתבקש ישראל מארה"ב לבצע פעולות שעלולות לנגוד את האינטרסים שלה הן מבחינה בטחונית והן מבחינה יהודית. גם אם אובאמה וסביבתו לא יאהבו זאת, יימצאו רבים בממשל האמריקני שיראו בכך סימנים של עוצמה.
בהקשר זה, היה מועיל לתדמיתה של ישראל אם היתה מביעה התנגדות עקרונית למדינה פלשתינית – ואם היתה תובעת לשחרר את פולארד.
אוהד קמין