430
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 599
תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ט
הבא להרגך...
זה ברור כי מנקודת מבט יהודית יש הצדקה גמורה לפעולת ההגנה העצמית של אדם, הבוחר להקדים ולפגוע במי שבכוונתו לפגוע בו. זה ברור שאף אדם ישר ושפוי לא ידרוש מי שנמצא בסכנת חיים מצד אויב כי יחכה עד שזה יעשה את הצעד הראשון לחיסולו כדי להרוויח את "הצדקתה" של פעולת מנע נגדו.
אך נראה שהדבר רחוק מלהיות כה פשוט כשמדובר במצבים פוליטיים מורכבים כמו אלה השייכים לפוליטיקה של ההווה - וקל וחומר כשמדובר במצב שבו המאיימת על בטחונה של ישראל היא אירן הגרעינית.
יחד עם זאת, יש מקום להצהיר על כך שאם יש בידה של ישראל אפשרות להנחית מכה גרעינית, הרי שבהתחשב באיומו הישיר של ראש ממשלת אירן נגדה, שומה עליה לפעול ראשונה.
הכחשת השואה.
בשבוע שבו חל יום הזכרון לשואה – כך נמסר – הוסרו מלוח הזמנים של מערכת החינוך באנגליה כל אירוע שנגע לאיזכור יום השואה, בטיעון שיש בדבר משום פגיעה באוכלוסיה המוסלמית שמכחישה את קיומה.
לא ברור איך יסתיים העימות בין המחייבים את זכירת השואה לבין מכחישיה. אך ייבצר מהמכחישים להתעלם מהמאמץ הגדול שעשו לפגוע בזכר השואה באמצעות פגיעה חוזרת ונשנית בעם היהודי, קרבן השואה.
בשם המציאות.
בשם הצורך להכיר במציאות מוכר לנו השמאל את מחזות הדמיון של חזון מדינה ערבית שתקום לצידה של מדינת ישראל על שטח ארץ ישראל.
במסגרת הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים" אנו אמורים להאמין שיתכן שהאספסוף שהוכיח במשך עשרות שנים כי אין הוא יכול לקיים את עצמו כתרבות אנושית יצרנית, צודקת ושואפת שלום, יהפוך לפתע לכזה שמסוגל לקיים מדינה כה מתקדמת, שגם מסוגלת לקיום עצמאי.
מקורו של יציר דמיון משולל יסוד עובדתי זה אינו ברור, אך בכל מי שתומך בהזיה זו צריך לנזוף תוך אזהרה שלא לשאת את שם המציאות לשוא.
הפוסל במו"מו.
יפה עשה שר החוץ כאשר פסל את המו"מ שהתקיים עד עתה עם האויב באמירה שאם יתקיים מו"מ בעתיד הוא לא יהיה יותר כזה של מתן ומתן.
במשך שנים ארוכות של מה שמוצהר כדיון עניני ויחסי חוץ הוגנים בין מדינת ישראל לאויביה, נתנה ישראל עוד ועוד שטחי אדמה, משאבים וסמכויות ובמקום לקבל, כפי שראוי היה, שלום – קיבלה מלחמה. הדבר בולט במיוחד בהסכמי החדלון עם הרשות הפלשתינית, שאנשיה ממשיכים בפעולות הרצח שלהם נגד ישראל וישראל איננה מעיזה לערער כהוא זה על תוקפם.
ללא מרכאות.
הנשיא אובאמה ביקש מן הקונגרס לשנות סעיף חוקי כך שיאפשר לארה"ב לתת לממשלת עזה סיוע גם אם החמאס נוטל בה חלק. מתנגד לבקשה זו אמר כי הדבר דומה להסכמה עם ממשלה שיש בה "רק כמה חברים נאציים". אך המשל שבאמירה זו איננו חריף דיו. מתאים יותר היה לדבר על שלטון שיש בו רוצחים – בלי שום צורך במרכאות.
מה הוא אומר?
תקופה ארוכה נלחם השמאל בנתניהו על ידי הצגתו כשקרן, כמי שלא ניתן להאמין לדבריו. לאחרונה לא נראה שיש לנתניהו בעיה של אמינות, אז אולי הגיע הזמן שיגיד כבר משהו...
אוהד קמין