426

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 574

 

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ט

בחברת עבדים.

כשהיא מוחבאת מאחורי ניסוחים מתחמקים שונים, העובדה שנחשפה לאחרונה במלוא כיעורה לגבי ניסויי האנטרקס שנערכו בחיילי צה"ל, היא שהמדינה מצאה לנכון להשתמש בחייליה כבשפני ניסויים.

אך מכוערת לא פחות מזו היא העובדה שהגילוי לא עורר שום תגובה ציבורית משמעותית ובמיוחד לא ביטוי של שאיפה לשינוי מגמה. את הדבר ניתן לראות כפועל יוצא של העובדה שחיילי צה"ל, על כל הרצון ורוח ההתנדבות שלהם, מגויסים לצבא ישראל באמצעות צו הכופה עליהם שירות גם אם לא ירצו בו - ושצו זה עדיין נתפס על ידי אזרחי ישראל כהכרח מציאותי.

בישראל נפוצה כל כך האמונה הטפלה שאלמלא יהיו המתגייסים מחוייבים לשרת בצבא לא יהיו לישראל די מתנדבים להגן עליה מפני אויביה, שאין כמו דבר זה להעיד על הדרך שבה הצליח השלטון המקומי להשתלט לא רק על גופם של נתיניו אלא גם על רוחם.

וכמה צריכה להיות חברת עבדים מפגרת, כדי שהחברים בה יאמינו שהם בני חורין בזמן שהם, בניהם ובני בניהם יהיו משועבדים לשליטים עריצים מלידה ועד קבר?

בין הזנבות.

כשנצטרכה העבודה לבחור אם להיות זנב לשועלים או זנב לאריות היא העדיפה לזנב באריות. הסיבה לכך היא שאם כבר החלטת להפריע – שזה בערך מה שיכולה מפלגה זו לעשות - יש בהפרעה לאריות משום עדות גדולה יותר ליכולת.

ונכדו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, ד"ר יריב בן אליעזר, שאמר לתקשורת כי אנשי מפלגת העבודה זנחו את האידיאולוגיה והלכו לסיר הבשר, רמז באמירתו זו שיש בין אנשי העבודה כאלה שלא יסתפקו בהפרעה אלא אף חולמים לכשכש בכלב.

התייוונות 2009.

העובדה שהמנון ישראל "התקווה" הושר לפני משחקה של נבחרת ישראל נגד יוון תוך סלסול בסגנון יווני נושאת עמה מטען סמלי המשתלב עם תוצאת המשחק. אך יש יותר מסמליות בעובדות הנוגעות להקשר הרחב יותר של קיום משחק זה במסגרת המשחקים המוקדמים על אליפות העולם בכדורגל – ובעיקר לכך שיש בעולם של ימינו הסכמה על כך שמשחק שבו גלגול כדור על דשא הוא שיקבע את ערכן היחסי של אומות תרבותיות זו לעומת זו.

כי במאבק הכלל-אנושי בין ההתייוונות ליהדות ניתן לראות את נצחונה של תרבות יוון בכך שכה רבים – שחקנים, קהל ואנשי תקשורת - משקיעים משאבים גדולים כל כך בעימות המבוסס על כוח השרירים – ועוד שרירי הרגליים...

תקוות צה"ל.

חייל צה"ל שסירב להשתתף בהובלת מבנה מגורים במסגרת פינוי ישוב על ידי צה"ל נשפט על סירוב פקודה למאסר בן 20 יום. אך החייל, שגורש עם משפחתו מהישוב שא נור לפני מספר שנים, צריך להיות מוערך על סרבנותו זו; מעודד לחשוב שיש בין חיילי צה"ל כאלה שאינם מוכנים למלא פקודה שהם מקבלים ללא ביקורת מוסרית.

חששות של אמת.

כשמביע מישהו בהווה חשש מפני ערבים הוא זוכה להאשמה ב"גזענות", כאילו אין יסוד לחשש אובייקטיבי כזה, או כאילו כל חשש מסוג זה מבוסס על דחיית הגזע הערבי כולו.

אך לא רק שיש בהחלט בסיס אובייקטיבי לחשש מפני ערבים, יש בסיס לא פחות מזה לחשש גם מפני יהודים מסוימים, במיוחד כשהם מחזיקים בעמדות שמאלניות או אוטו-אנטישמיות. והלוואי שהייתה דרך לגלות יהודים כאלה על פי מראה חיצוני, כי אז היו נחסכים לשומרים על ביטחוננו משאבים רבים.

אוהד קמין