425

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 523

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ט

תהיה אשר תהיה.

אהוד אולמרט או בנימין נתניהו יצטרכו לקבל בקרוב החלטה חד-משמעית בענין הכואב של שליט. ותהיה אשר תהיה החלטתם, הם יעמדו זמן קצר אחריה אל מול סוללת מבקרים שבצמוד לשאלתם: "מדוע?" לגבי מהות ההחלטה, ישאלו גם: "למה לא החלטתם על כך קודם?"

ותהיה החלטתה של ממשלת ישראל אשר תהיה, יישמעו קולות צהלת הנצחון של החמאס מקצה עולם ועד קצהו – והטרור הגס ירשום לו הישג נוסף של נצחון על מדינה ריבונית.

הבא להרגך.

אף שאירן איימה במפורש כי בכוונתה לפגוע במדינת ישראל בצמוד לענינה לפתח נשק גרעיני, אין ישראל מעיזה לבטא בדרך כלשהי את הרעיון של מכה גרעינית מקדימה מצדה נגד אירן. הדבר נובע מכך שבעולם החופשי של היום – שישראל מהווה חלק ממנו – לא יעלה על הדעת שמדינה תיזום הפעלתו של נשק גרעיני.

בענין זה משתלבים זה בזה המוסר הנוצרי והפרגמטיזם המערבי. הראשון אינו מחזיק ברעיון של מכה יזומה כפעולת הגנה והשני הוא תוצר של למעלה ממחצית המאה שבה עסקו אנשי הרוח בעולם בהוקעת הטלת הפצצה האטומית על יפן על ידי ארה"ב.

כמו שנראים הדברים נמצאת היום ישראל תחת ביקורת קפדנית כל כך שעליה לספק הסבר לכל כדור שהיא יורה - ואסור שהסבר זה יציג את ירייתה כצעד מקדים המיועד למנוע התקפה עליה.

קרב רשימות.

המרכז הפלסטיני לזכויות אדם פרסם רשימה של תושבי רצועת עזה, שלטענתו נהרגו במהלך מבצע "עופרת יצוקה". אם תוצג רשימה זו ככתב תביעה נגד ישראל כדאי שלמולה תציג ישראל את רשימת האזרחים שנפגעו מצידה במשך כל השנים שבהם נערכה עליה התקפה מן הרצועה.

פטריוטיות פשרנית.

הצעת החוק להענקת זכות בחירה לכנסת ליושבי חוץ זוכה לאחרונה לדיון ציבורי. יש האומדים בלמעלה ממליון נפש את מספר האזרחים הישראליים שחיים היום מחוץ למדינת ישראל. אין ספק, על כן, שמדובר במספר שיש בידו כדי להכריע את תוצאות הבחירות בישראל אם יחזיקו אזרחים אלה בזכות בחירה לכנסת.

זו, כנראה, הסיבה העיקרית להתנגדות הרבה להצעת החוק הזו. אל מול טענתם של רבים כי יש בהצעת חוק זו משום חיזוק של אלה שהחליטו לוותר על ישראל, יש מקום לבחון מזווית קצת אחרת את בחירתם של אזרחי ישראל שעזבו את הארץ: אולי כדאי להפסיק לראותם ברוח "נפולות הנמושות" ולהתחיל לראותם ככאלה שלא היו מוכנים להסכים לחיות במקום שמהווה עסקת חבילה של ארץ אהובה עם משטר מושחת.

מנקודת מבט זו אפשר, אולי, לראות דווקא את הדבקים בישיבה בארץ בכל מחיר ככאלה שהתפשרותם השתקנית תורמת להמשך שליטתו של המשטר המושחת בישראל.

מה שחוקי.

בהופעתו האחרונה של הנשיא אובאמה בטלוויזיה הוא אמר "הבעיה של הסתבכות ארה"ב נעוצה בכך שרוב מה שגרם להסתבכות היה חוקי לגמרי". אם יירד הנשיא למלוא משמעות דבריו הוא יהיה חייב להכיר בכך שמערכת החוקים הקיימת, שהיא זו אשר הכילה את התנאים שאיפשרו את המשבר, צריכה לעבור שינוי יסודי.

במובן מסוים, די בכך כדי לגרום למחשבה שפעמים רבות דווקא החוק, הנתפס בידי האזרחים כמה שעשוי להועיל להם, אינו עושה זאת כלל – ובמקום לנסות ולהוסיף עוד ועוד חוקים יש מקום לחשוב על ביטולם של המיותרים שבהם.

ואולי יהיה בכך גם משום חומר למחשבה למי שמודד את הצלחתו של איש ציבור במספר החוקים שהוא מצליח להביא לחקיקתם.

אוהד קמין