421

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 572

 

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ט

ביבי, ציפי וכיו"ב.

אין כנראה בשום מקום בעולם תופעה שבה השם שבו נוהג ציבור להתייחס אל מועמד פוליטי הוא שם החיבה שלו. ג'ומס, פואד ובוז'י הומצאו, כנראה, על ידי סוכנים מתוחכמים של יחסי ציבור, שזיהו את הערך ה"סחבקי" הגלום במיוחד בעיסקת החבילה הפוליטית שבה מופיע שם חיבה ערבי, המאחד את היחס האישי עם המסר הפוליטי.

שפה משותפת.

המשטרה לא הצליחה למצוא מתרגם שיתקשר בשפת הסימנים עם חרש-אילם שחשוד באונס בתו ובהכאת אשתו. אך אל לשוטרי ישראל להתיאש, כי הם יכולים למצוא עידוד ולהתנחם בהשראתם של מנהיגי המדינה, שהצליחו למצוא שפה משותפת עם הפושעים השפלים ביותר.

ראש ממשלת ישראל, קרבן טרור.

נסיונותיו של נתניהו לטשטש את עובדת הבחירה הלאומית-ימנית של הציבור באמצעות נסיון לרקום מטווה של ממשלת אחדות עם קדימה, שאיננה אלא מפלגה שהולדתה בחטא בגידה בליכוד, ועם מפלגת העבודה, מעוררים תמיהה אצל כל מי שסבר שהאיש נוטה לימין הפוליטי.

אך אין כמו הנסיונות לאחד את המחנות המנוגדים כדי להעיד על כך שזהו בדיוק מה שנתניהו חושש ממנו יותר מכל – להיתפס כמנהיג ימני.

כנראה שהאיש, הנושא על בשרו את הצלקות שהותיר בו מכלול ההתקפות של מחנה השמאל, אשר התעלל בו בתקופה הראשונה שבה החזיק בתפקיד ראש הממשלה, הוא פשוט קרבן הטרור השמאלני. זה, כזכור, ירד לחייו בכל דרך אפשרית, מכוערת וגסה ככל שניתן, החל מחקירה משטרתית בחשד של שחיתויות פוליטיות, המשך בנבירה בחיי המשפחה שלו, תוך הוקעת אשתו והטרדת ילדיו ועד לגלוג בוטה בתכניות פסאודו-סאטיריות ופגיעה לא הוגנת באמינותו. כל הטרור המאורגן הזה הסתכם בתקיעת מקל בגלגליה של ההנהגה הלאומית, אשר מאז הכשלתו של נתניהו והבאת ההתקוממות הערבית לישראל לא פסקה מהתדרדרותה עד היום.

אותה לוגיקה טראגית שהביאה להסכמים שעשה השמאל עם ראשי הטרור, היא כנראה המניעה את החלטותיו הפוליטיות של קרבן הטרור הנוכחי לכרות ברית עם ארגון הטרור מבית. חבל שמי שלפני שנים לא רבות היה אמיץ דיו להצהיר "הם פוחדים!" פוחד כל כך בעצמו.

ישראלי?

"הסרט הישראלי לא הביא את האוסקר" נאמר בתקשורת לאחר טכס האוסקר שבו לא זכה הסרט שנוצר בישראל. את אי הצלחתו זו ראו רבים בעצב ככשלון ישראלי, אך היו שראו זאת אחרת: נראה שבשל תכניו וערכיו של הסרט, המציגים את המלחמה בלבנון באופן המנוגד להקשר המוסרי שבו התקיימה, יהיה נכון יותר לראות את הסרט לא כישראלי אלא כאנטי ישראלי. לאור זה, יש דווקא משהו די משמח בעובדה שסרט אנטי ישראלי לא זכה בפרס.

קיום בכבוד?

יום לפני השבעת הכנסת החדשה התפרסם בישראל חישוב עלותם של הח"כים לציבור, לפיו כל ח"כ עולה למשלם המסים בין 700,000 ₪ ל800,000 ₪ לשנה.

ביום שבו התקיים טכס ההשבעה התקיימה ליד המפעל "ויטה פרי גליל" הפגנת עובדים במחאה על האיום להשביתו. הם שבו ואמרו שכל מה שהם חפצים בו הוא "להתקיים בכבוד".

קיום בכבוד של בני אדם הוא כזה המבוסס על עשיית רווחים. מעניין מי מבין שתי הקבוצות קרובה יותר לקיום התנאי הזה. כי בזמן שבו אין ספק לגבי עמידתו בתנאי זה של מפעל מצליח, ספק גדול קיים, בהקשר זה, לגבי כנסת ישראל – שלא להזכיר, כמובן, את ההפסדים הרבים שהביא כבר מוסד הכנסת לרבים מאזרחי ישראל.

אוהד קמין