420

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 611

 

תגובות לאירועי היום שבט תשס"ט

שליחי שלום?

עוד ועוד משלחות של החמאס מגיעות מעזה למצרים לצורך מו"מים הקשורים להסכמים עם ישראל. מה שלא ברור לי הוא איך, בדיוק, הם עושים את דרכם מעזה למצרים ומה הם נושאים ברכב שבו הם נוסעים ובמזוודותיהם אותן הם נושאים הלוך ושוב.

היה מעניין מה הם היו משיבים לשאלה המוכרת כל כך לישראלים רבים היוצאים לחו"ל: "האם קיבלת משהו להעביר למישהו בנסיעתך?"

אכן, זה עלול להיראות קטנוני לחפש בכיסיהם ובחפציהם האישיים של שליחי שלום, אך די בכך שנזכור כי אנשים אלה הם רוצחים ושקרנים, כדי להבין שמצפונם אינו מונע מהם לעשות ככל העולה על דעתם לטובת מטרותיהם הנפשעות.

עמק השווה?

לא ניתן למצוא בציבור הישראלי אדם שאיננו חפץ בשלום. ההבדל העקרוני בין המחנות הפוליטיים הגדולים בהקשר זה הוא בכך שאחד מהם סובר שהשלום יושג אם ננצח את האויב והשני אם ניכנע לו. זה גם למעשה יסוד העימות הפנימי בהקשר המו"מ שמנוהל עם החמאס: מול אלה המסרבים להיכנע לדרישותיו של הארגון יש שדוחפים להגיע עימו לעמק השווה. אך אלה האחרונים מתעלמים מכך שעמק השווה היחידי שעמו ניתן להגיע עם מי ששואף לחסל אותך נמצא בדיוק בעומק הקבר שהוא מכין לך.

השפלה ישראלית.

ח"כ רותם, התומך ברעיון ברית הזוגיות שמוצעת על ידי "ישראל ביתנו", אמר בראיון רדיו כי ההכרח של בני אדם לא מאמינים להתחתן בנישואין דתיים יוצר שנאה. ואכן, בישראל נתפס ההכרח לעבור גיור כתהליך משפיל במיוחד על ידי לא מאמינים בשל עיסקת החבילה בין המדינה והדת. עיסקה זו, שמנקודת המבט של חלק משומרי המצוות שומרת על צביונה היהודי של ישראל, מוציאה, למעשה, את שכרה של הדת בהפסדה. זו התוצאה הרגשית ההכרחית של כל כפיה המופעלת על תודעה אנושית בריאה, כי אין כמו כפיה לרוקן מתכנה גם את הדברים החיוביים ביותר.

מחירו של שבוי.

בהנחה ותקווה שגלעד שליט עדיין בחיים, אין ספק שהוא סובל. אך אין בסבלו כדי לעשות אותו לגיבור, כפי שניתן לחשוב על רקע הלחצים הציבוריים המופעלים בישראל על הממשלה כדי שתרכך את עמדותיה לטובת שחרורו.

עובדה זו כנראה איננה מובנת לאלפי המעורבים בפעולות הציבוריים בענינו של שליט, שהצליחו לייצר לו, יש מאין, אישיות שאיננה מבוססת על שום אמת עובדתית. למותר לציין שבכך שניפחו את אישיותו למימדי ענק הם הגדילו גם את המחיר שתשלם עבורו ישראל.

מחיר זה, הכולל דילמות מוסריות בדמות שחרור ארכי-רוצחים כמו ברגותי, מהווה בעיה קשה אשר היתה נפתרת באיבה אם היה קיים בישראל עונש מוות למחבלים רוצחים.

הפתעה לא מפתיעה.

מחקר העלה כי האהדה שנרשמה לישראל בתורכיה לפני "עופרת יצוקה" היתה של 7%. מסקנה מסוג זה מלמדת שהתבטאויותיו של ראש ממשלת תורכיה נגד ישראל וההפגנות האנטי-ישראליות שנערכו בתורכיה לא ביטאו הלך רוח חדש באמת של התורכים נגד ישראל. אך להפתעתם של ישראלים רבים לא היה יסוד עובדתי אמיתי; מה שנראה מפתיע ביחסם של התורכים לא היה מפתיע כלל את הישראלי, אם בצד הטיול שערך הוא לתורכיה הוא היה טורח גם לזכור את מספר התיירים מתורכיה שפגש בישראל. במידה והיה עושה זאת, היה ברור לו מה אומרת העובדה שאין למצוא בישראל שום תיירים מתורכיה – ואז היה מופתע הרבה פחות.

אוהד קמין