416

 

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ט

עם אקדח בראש.

המשמעות המעשית של העובדה שהחמאס מחזיק אחרי תום מבצע "עופרת יצוקה", ביכולת לשגר טילים כרצונו אל עבר ישובי הדרום, חמורה ביותר; היא אומרת שישראל הרשתה ששלומם של תושבי באר שבע, שדרות, אשקלון ואשדוד יופקד בידיהם של אנשי החמאס.

דבר זה דומה לגישת שויון הנפש של העולם כלפי האיום האיראני הגרעיני על ישראל. בשני המקרים, מתבקשים – ומסכימים - ישראל ואזרחיה להסכין עם חיים במצב שבו קיים עליהם איום פעיל, כזה שספק אם מדינה אחרת בעולם היתה מוכנה לקבל.

זהו מצב לא מוסרי, מסוכן ומטורף, שבו אדם מתרגל לחיות עם אקדח המכוון לראשו.

שבירת כבלי הכללים.

אחד מהכשלונות המוסריים של ישראל במהלך שבו נקטה נגד החמאס, הוא שהיא לא הצליחה בהענשה ראויה של רבים מהרוצחים שפגעו בישראלים ובראשם בכירי האויב. אל מול הטענה הנגדית שתועלה בנושא זה, שהדבר אינו מעשי, יש להשיב שהוא אפילו לא נוסה.

הוא לא נוסה כי ישראל שבויה בכללי מוסכמות מוסריות, שלפיהם נהנים בכירי האויב והמסייעים להם מחסינות דיפלומטית – ואת הכללים האלה עליה לשבור מהר ככל האפשר.

מבחינה זו שומה על ישראל להשתחרר מהסיבוך הערכי שבו היא נתונה בשל תפיסות מוסר לא מעשיות, הכופות עליה לפעול במסגרת חוקי משחק שלא היא קבעה. על ישראל להראות לעולם שאם החמאס יכול להרשות לעצמו לפגוע בחפים מפשע ללא עונש, יכולה ישראל להצהיר קבל העולם כולו על מלחמה ללא פשרות נגד העומדים בראש הארגון הרצחני – ולפעול לצורך הענשתם במסלולים שאינם מתחשבים בחוקי הדיפלומטיה הכובלים את ידיה.

במסגרת זו שומה על ישראל לפתוח במסע חיסולים שיפגע בכל מי שתמך בכל צורה שהיא בפגיעה באזרחיה – ואין זה משנה אם מדובר בילדים, נשים וטף או בחייליה החמושים.

גזענות?

עם פסילת הרשימות הערביות בכנסת מחו על ההחלטה חלק מראשי הציבור הערבי בטענה שהיא מבוססת על גזענות.

אין זה בטוח שההאשמה הנשמעת מפי הציבור הערבי נגד כל גישה אנטי-ערבית כאילו היתה גזענית נהירה למאשימים. כי גם אם נצא מתוך הנחה שהם באמת מתכוונים למה שהם אומרים, יש בכך משום התחמקות מהתמודדות ענינית עם טענות מהותיות הנשמעות כלפי הערבי הישראלי ובראשן אי הנאמנות למדינת ישראל.

מצרים והעוגה.

העובדה שישראל סבלה מכל כך הרבה נשק שהוברח לרצועת עזה היא עדות לכשלונה של מצרים בחסימת ההברחות. על השאלה באם כשלון זה הוא תוצר של אי יכולתם של המצרים, של התרשלותם הבלתי אחראית או של אי רצונם קשה להשיב. אך בכל מקרה מילאה מצרים במלחמת ישראל בעזה תפקיד מגוון ומורכב שכלל מו"מ עם החמאס מחד וארגון פגישת ראשי מדינות אירופה מאידך, מה שמעניק למובארק כבוד בעולם הערבי ואשראי משאבי לא קטן. מכל זה עולה כי מצרים מצאה את הדרך לאכול את העוגה ולשמור עליה...

הנצחון המוסרי של ישראל.

מעבר לשאלות הפרטיות הנוגעות לליקויי המדיניות הישראלית ולכשלי ההנהגה, מה שבולט ביותר לאחר מבצע "עופרת יצוקה" – ומהווה מקור של גאווה לכל ישראלי ולכל יהודי בארץ ובעולם – הוא העובדה שמלחמתה של ישראל היוותה נצחון מוסרי גדול, ברור וחד-משמעי.

במובן זה הצליחו חיילי צה"ל ועם ישראל להרים את קרנו של העם היהודי בעולם, תוך הצגה ברורה של גבורה מעשית, הנובעת משכנוע פנימי עמוק בצדקת הדרך. ויש בגבורה הישראלית – כמו בכל גבורה – גם משום הצהרה והשראה לכל העולם הנלחם היום בטרור.

אוהד קמין