413

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 641

 

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ט

דגל המפלצת בככר.

הנפת דגל האויב בככר רבין ז"ל היא בעלת ערך סמלי ולו רק בשל העובדה שבגלל האיש שעל שמו נקראת היום הככר מתחוללת בעזה המלחמה המביאה לככר בתל-אביב את תומכי האויב.

בהפגנה נגד פעולת צה"ל בעזה דרשו המשתתפים להניף את דגלי אש"ף. הסכמתה לכך של ישראל מעידה יותר מכל על ההתדרדרות הפוליטית והמוסרית שאליה הביאו רעיונות השמאל את החברה הישראלית; בתחפושת של חופש ביטוי והבעת עמדה שויונית מסתתרת המפלצת האויבת הגדולה ביותר של העם היהודי בארצו, זו המהווה שילוב בין מגמות הפלשתיני החיצוני, הערבי הישראלי ורעיונות השמאל הנוצריים. כל אלה מעלים על נס את פגיעות ישראל ב"חפים מפשע" תוך הנפת דגלי הרוצחים, המכוונים את אישם דרך קבע אל אוכלוסיה אזרחית.

ניתוק.

הדיווח בגלי צה"ל על מה שקורה בבורסה התל-אביבית בבוקר יום שלישי התייחס לעליית שערי המניות כאל הוכחה לניתוק מה שמתרחש בשווקי הכספים מן המצב הבטחוני. פעם אחר פעם חזר מי שדיווח על המגמות החיוביות בבורסה על ביטויי הפתעתו מעובדה זו, שלדבריו מנוגדת למעורבותה של ישראל במלחמה בעזה. שוב ושוב שמענו את המבקר הכלכלי של התחנה אומר שהעליות בבורסה קורות "על אף" הקרבות בעזה, כשהוא יוצא מהנחת היסוד שביטוי המלחמה בבורסה צריך לשקף את מצבה המציאותי של האומה.

ואכן, שוק הכספים מבטא את המצב המדיני האובייקטיבי של ישראל נכונה: עליית שערי הבורסה מבטאים בדיוק את העובדה שלמציאות המלחמה יש השלכה ישירה על המצב בבורסה, כי כאשר מתבצעת סוף סוף מלחמה נגד האויב, מתחזק מעמדה של המדינה. בהקשר זה, מעידה הכתבה בגלי צה"ל על ניתוק, אך לא של הבורסה אלא של הפרשן הכלכלי, המנותק מהמציאות.

שפה מדוברת.

מתוך קרבה תרבותית לארצות מוצאם, נוהגים יהודים רבים ממוצא ערבי לצפות ולהאזין למשודר בתחנות שידור דוברות ערבית, כמו אל ג'זירה. בימים האחרונים רואיין בתחנת אל ג'זירה קצין ישראלי בכיר, אשר התעקש לשאת דבריו בערבית. לפי מה שנמסר לי על ידי מספר יהודים דוברי ערבית, היתה הערבית שבפיו כה עילגת וירודה, שהם חשו בושה אישית גדולה מכך שאיש זה הוא המייצג בתחנה הערבית את ישראל.

אין ספק שיש בעייתיות בעצם העובדה שקצין צה"ל מחליט לדבר בתקשורת הערבית בשפה הערבית, אך גם אם נישען על ההיבטים החיוביים-לכאורה של עובדה זו, ראוי שמי שלוקח על עצמו משימה כזו יהיה בטוח בכך שלפחות בתחום השפה יביא לישראל כבוד ולא בושה.

מלחמת המסרים.

בלי קשר לתוצאות המסוימות של הכניסה לרצועת עזה מהווה היא הצלחה בהעברת מסר חשוב לאויבי ישראל: שהיא אינה פוחדת להילחם. עם כניסת צה"ל לעזה נשמעה מפי בכירים ישראלים רבים שמטרת המערכה בחמאס, תהיה אשר תהיה, איננה לנצח את האויב, להכריעו או להשמידו. חלק משדרני הערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית גם מצאו לנכון לציין בהקפדה כי צה"ל אינו מתכוון לכבוש את עזה.

במונחים של מאבק בין אדם חף מפשע לפושע, משמעותה המעשית של הצהרות מסוג זה היא הצהרת הקרבן שבכל מקרה הוא לא ימצה את הצדק עם מי שפשע נגדו. למותר לציין מדוע דבר כזה הוא, למעשה, הודעה מראש על פשרה ולפיכך פתיחה ברגל שמאל של המלחמה.

בסוג זה של אמירה אין משום מסר חיובי. המסר שהיה ראוי כי יועבר לעולם כולו, הוא שבדרך זו או אחרת, ישראל מתכוונת לנצח. אחרי הכל, הנצחון הוא המטרה היחידה הראויה לא רק של מלחמה זו, אלא של כל מלחמה באשר היא.

אוהד קמין