411
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 578
תגובות לאירועי היום טבת תשס"ט
גבולו של הנס.
במיוחד בימי החנוכה בולט נושא הנסים בתודעת אזרחי ישראל שומרי המצוות, המאמינים בנסים; אלה ראו נס גלוי בכל יום חג שעבר, שבו לא נפגע איש מתושבי שדרות מהמטר הגדול של הטילים ופצצות המרגמה שנפלו עליהם.
אך הנס, לפי המסורת, איננו אירוע אקראי או סתמי אלא כזה שמכוון לתכלית מסוימת. לפיכך אל לנו לשכוח, בצד ההודאה לכוח העליון שמאפשר את קיומם של הנסים, שאין לסמוך על הנס; לפחות מבחינת הגיון פנימי זה יש משום סכנה ברורה במקרה של מדינת ישראל, הסומכת על הנס כל כך עד שהיא מתחמקת מאחריותה לשלום אזרחיה.
הומניטריות של איפה ואיפה.
אין ספק שיש קשר בין העובדה ששר הבטחון החליט לאפשר סיוע "הומנטרי" לעזה על אף המשך ההפגזה משם, לבין כך שמדובר בערב חג המולד הנוצרי. בין המבקשים את הדבר מישראל נמנים שגרירי בריטניה וצרפת, שהצטרפו למה שהתקשורת קראה "גורמים הומניטריים" שאחראים ללחץ המופעל על ישראל לסייע לתושבי עזה.
נשאר רק לברר מדוע סיוע לתושבי שדרות באמצעות פעולות נגד יושבי עזה איננה נחשבת להומניטרית. האם, משום מה, אין אנשי שדרות נחשבים לאנושיים או זכאים ליחס אנושי?
לאחר האזנה לפינת העכו"ם המקומית.
כמי ששומע את חרדת הקודש והיראה שבה מתייחס השדרן המנחה של רשת ב' ביום ו' לדברי החיזוי של האסטרולוגית המנתחת את העומד לקרות לבני המזלות השונים, אינני יכול שלא לקוות כי פעם בשבוע לפחות יתנו אותו יחס ומקום מכובדים גם לדבריו של איש דת יהודי.
מגמתו של סעד.
כתבה שנתפרסמה בימי החנוכה עסקה ב"יום כף" שנערך על ידי גדוד שריון לחיילים בודדים. במסגרתה הוזכרו כמה מהמקרים הפרטיים של חיילים שנעזרו בחייהם על ידי הצבא, כמו, למשל, חייל ש "...החליט בגיל 17 לשנות את אורח חייו החרדי בניגוד לדעת הוריו". בכתבה צוין כי החייל ש"הצבא דאג לכל מחסורו כולל דירה." הודה בסיום היום ל"משקית הת"ש על כל העזרה, האוזן הקשבת ןהתמיכה שנתנה לו"...
למותר לציין כי בצד השאלה לגבי זכותו של הצבא להשתמש במשאביו כדי לתמוך בחייל הבודד, עולה השאלה: אם אין התגייסותו זו של הצבא לעזרת החיי קשורה פוליטית לדרך שבחר?
שכן למותר לציין שצה"ל, אשר במסגרתו עולות תהיות אף לגבי זכותם של חיילים לשמוע הרצאות העוסקות במסורת, שום משאבי ציבור לא יופנו לתמיכה בחיילים שיחליטו להתקרב לדת.
הנזק.
"לא נגרם כל נזק" הוא משפט הסיום השגרתי של הידיעה הכמעט יום-יומית המשודרת בימים אלה בחדשות המדווחות על נפילה בשטח ישראל של טילים הנורים מרצועת עזה.
אך אמירה זו מתמקדת בהיבט החומרי של העובדות, בנזק הנגרם לנפש ולרכוש, כי ברור שרב הוא הנזק הפסיכולוגי הנגרם לילדים אשר שנים על גבי שנים, מעת היוולדם, נמצאים במצב של אימה וחרדה מפני אסון שעלול לרדת עליהם בכל רגע משמים.
נ"מ מגמתי.
רוסיה מכרה לסוריה מערכות טילים נגד מטוסים. זה ברור ממטוסיה של איזו מדינה חוששת סוריה, אך זה לא ברור מה האינטרס של רוסיה להבטיח את שמיה של סוריה.
אוהד קמין