410

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 572

 

תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ט

ממלכתיות בשירות האויב.

ביום שבו נהרג באש צה"ל מחבל בג'נין הכתירה התקשורת הממלכתית הישראלית, כפי שהתבטא הדבר בשידורי הטלויזיה, את ירי הקסאמים מעזה בתואר "תגובה".

קישור סיבתי ממין זה, המעניק סוג מסוים של הצדקה הגיונית לפעולת הירי של החמאס, אינו מתפקידו או מזכותו של עובד ציבור ישראלי. הדבר שלילי במיוחד כשמדובר בירי הרקטות של החמאס. זה, אשר מתבצע פעמים רבות ללא שום התגרות ישראלית, אמיתית או שקרית, מכוון ישירות ללב אוכלוסיה אזרחית בזמן שכל פעולותיו של צה"ל הן הגנתיות ומכוונות רק נגד לוחמים.

מצער לראות איך התקשורת הישראלית מנסה דרך קבע "לעגל" פינות באופי הפשיעה הברורה של אויבינו נגדנו – וזאת בזמן שהוא אינו מרשה לקרוא להם, כראוי, "רוצחים" מעל גלי האתר.

בין דקירה להריגה

לאחר שצעיר שנדקר על ידי צעיר אחר מת מפצעיו, הפרקליטות הודיעה בי היא שוקלת לשנות את סעיף הדקירה בתיק שנפתח לנער שדקר לסעיף "הריגה".

אף כי אני מניח שכנראה ההבדל בין הסעיפים הוא עקרוני, אין הבדל מהותי בעצם פעולתו של הדוקר. העובדה שהנדקר מת מפצעיו איננה צריכה לשנות כהוא זה לגבי עצם שיפוט פעולת הדקירה. אם מדובר בפעולת רצח, אין לראות בהצלחתה או בכשלונה גורם שישנה את חומרת המעשה, בדיוק כפי שיש לראות מחבל יורה כרוצח גם אם החטיא את קרבנו.

אי צדק.

שמונה שנים נופלים טילים מרצועת עזה על שדרות. אין מדינה בעולם שהיתה סובלת מצב כזה.

בזמן שממש תוך כדי נפילת הטילים דנים בתקשורת בשאלה אם מבחינת החמאס ה"הפוגה" עדיין נמשכת, יש לראות, לצד הטפשות הרשעית הזו, את אי הצדק המשווע שבעובדה שבשדרות ממשיכים משלמי המסים לשלם את מסיהם, האמורים לקנות להם, בין השאר, בטחון.

הבדלים תרבותיים.

24 אזרחים רוסיים שנהרגו בתאונה בנגב הוטסו לארצם. יום לפני כן נודע לציבור הישראלי על כך שרוסיה מוכרת לאירן ציוד שיאפשר לה ליירט התקפה אווירית, כאשר ברור כי איום זה נשקף לה מצד ישראל בשל איומיה להטיל על ישראל פצצת אטום.

במובן מסוים מפסידה מדינת ישראל מהעובדה שהיא שייכת תרבותית ומוסרית לעולם נאור. שאם לא כך, אם היה הממשל הישראלי מחזיק בחשיבה ובערכי המוסר של החיזבללה, למשל, הוא היה שוקל להשתמש בעובדה שבידו גופות של רוסים כדי להפעיל על ממשלת רוסיה לחץ נגד העיסקה.

ועל אף הפער התהומי התרבותי הזה, ממשיך נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קארטר, במסע ה"שלום" הפרטי שלו, שבו הוא נפגש, בין היתר, עם ראשי הטרור המוסלמי בלבנון וסוריה.

הבדלים תרבותיים 2.

וכמעט באותו הענין: התקשורת דיווחה בשבוע שעבר על כך שהעיתונאי העיראקי שהשליך את נעלו לעבר הנשיא בוש הפך לגיבור לאומי מקומי בעיני הערבים: תינוקות נקראים על שמו, חברי בית הנבחרים בירדן ניצבו דום לכבודו, סכום עתק הוצע לו עבור הנעל שהשליך ומדינאי ערבי בכיר אף הציע לו את בתו לאשה.

כל אותות ההערכה האלה מלמדים, מעבר לעובדת הפער התרבותי שהם מייצגים בין תפישות הערבים לאלה של המערב, עד כמה טועה וכפוי טובה הוא העולם הערבי בהשקפתו: הוא רואה את הנשיא האמריקני כגורם שלילי, במקום לראותו כמשחרר העם העירקי מידי רודן.

אוהד קמין