408
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 578
תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ט
מלחמה מחזקת.
ציפי לבני הצהירה לאחרונה על המשך מלחמתה של המשטרה בכנופיות הפשע. אם יהיה הדבר שקול לצורת המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל נגד החיזבללה והחמאס, צפויים אנו לחזות בעתיד הקרוב בהתחזקותו וגדילתו של עולם הפשע בישראל.
שתיקה זועקת.
רבים ושונים הם מרכיבי הכאב על מעשה הרצח בבית חב"ד שבמומבאי. ולא פחות מהטרגדיה שקיימת בעצם ההתקפה המכוונת של בני עוולה דווקא על מקום ששימש לפעילות של קירוב לבבות ורציחתם של זוג צדיקים מובהקים שהקדישו את חייהם לעשיית טוב, כואבת השתיקה.
זוהי השתיקה של כל מי שדיבורו אומנותו, אשר מתיימר לפעול בשם הצדק ולשאת את דבריו בימים רגילים למען מדוכאים. בהקשר זה, לא פחות משתיקת אויביו המובהקים של עם ישראל, כולל מדינות שחתמו עם מדינת ישראל על הסכם שלום, זועקת שתיקתם לגבי הפשע של ארגוני זכויות בינלאומיים וישראליים, שלא מצאו לנכון להוקיע את הרצח לפחות כפי שהם מוקיעים כל פגיעה בבעלי חיים או בסביבה...
שלטון החוק השמאלני.
העימות האחרון בחברון נוצל על ידי ממשלת ישראל ורעיונאי השמאל כדי לתקוף את המתישבים ביהודה ושומרון ולהציגם קבל עם ועדה כמי שמתנגד לסמכות המדינה.
בישראל המתקרבת לבחירות כלליות, ברור שדבר זה תואם את עמדות השמאל, המציג את עצמו כמגן על החוק, הדמוקרטיה והצדק תחת הסיסמה "שלטון החוק".
אך במדינת ישראל אין השמאל מהווה גורם שתומך בשלטון אלא הוא השלטון עצמו. השמאל, אשר מחזיק בגרונו של העם היושב בציון לפחות מאז קום המדינה, שולט בישראל באמצעות גורמים לא פרלמנטריים בעליל כמו משרד החינוך, התקשורת והפרקליטות. בעימות שבו הוציא בית המשפט מביתם את בעליו היהודיים של בית שנרכש על ידם בכסף מלא, הוא לימד אותנו לקח חשוב: ששלטון החוק בישראל של היום אינו שייך לצדק אלא לשמאל.
שיבה אל השורשים.
הסיבה לכך שאהוד ברק החליט לבצע את הפינוי בחברון בעיצומם של הבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה ברורה לכל מי שמבין איך עובד הקשר בין תקשורת אוהדת לנקודות זכות פוליטיות. אך מה שגרוע הרבה יותר מבחירת העיתוי של שר הבטחון לפעולתו, היא עצם העובדה שקיים בישראל ציבור אשר יעניק לו את תמיכתו בשל פעולתו זו.
הדבר חושף את הבנתם של אנשי תנועה זו את תפקיד שר הבטחון. מבחינתם, תפקיד זה אינו אמור להגן על אזרחי ישראל מפני האויב החיצון אלא להגן על מעמד הקואליציה.
בכך חשפה תנועת העבודה את קרבתם של חבריה לשרשים הפוליטיים של תנועתם עוד מהימים שלפני קום המדינה, כאשר העדיפו בכיריה להסגיר את אנשי האצ"ל והלח"י לשלטון הבריטי והדגימו בכך כי שליטתם הפוליטית הפנימית חשובה להם יותר משחרור העם מהמנדט הזר.
שמות ותכנים.
את אופיו הפוליטי של העימות בחברון ניתן היה ללמוד מההליך שבאמצעותו "נכבש" שמו של הבית שרוכשיו ודייריו מכנים "בית השלום" והפך בתקשורת הממלכתית ל"בית המריבה". בהקשר זה, מעניין לשים לב לעובדה שבישראל מעולם לא הוצגה שום התנגדות לכך שמסע הרצח הפרוע שנפתח באוסלו עדיין נקרא על ידי הממשל והתקשורת בשם "תהליך השלום", גם לאחר ההפרות הרבות שלו מצד האויב והמשך מעשי המלחמה שלהם נגד ישראל .
אוהד קמין