407

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 599

 

תגובות לאירועי היום חשוון תשס"ט

כשל ההפרדה.

ביחד עם צירופם לתנועת ה"ליכוד" של רבים וטובים ועוד רבים שאיכותם אינה ברורה כל כך, ברור שנתניהו מתאמץ להכשיר את הקרקע לבנייתה של מפלגת מרכז שלא תפחיד יותר מדי את השמאל. יתכן שזהו גם מה שמניע את נתניהו לדחות ככל יכולתו שיתוף פעולה עם גורמים דתיים, שכן אלה נתפסים מאז ומתמיד על ידי השמאל כמוקצים מחמת מיאוס.

אך במאמציו הרבים "לנקות" מן המחנה הלאומי את ההיבט הלאומי-דתי הוא נסחף לבצע את כשל ההפרדה בין הלאום והדת, שאיננו אפשרי עבור העם היהודי.

בהקשר של ערכי התנועה הרביזיוניסטית – או של מה ששרד ממנה במחנה הליכודי – כדאי להזכיר איך סירב בתוקף דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, שנחקר על ידי הבריטים, לחתום על מסמכים כלשהם בשבת, מכיוון שכשומר שבת הוא אינו מוכן לחלל אותה. ברור שרזיאל ראה את המסורת היהודית כביטוי של לאומיות שמעניין אם פרגמטיזם פוליטי כמו זה שמנחה היום את נתניהו היה מאשר.

מלחמה שגרתית.

מהדורת החדשות של הערוץ הראשון בטלויזיה במוצ"ש נפתחה בדיון בתכנית הכלכלית החדשה של האוצר. לעומת זאת, הידיעה על ירי שלוש רקטות קסאם שנורו לכיוון שדרות ואשקלון על ידי מחבלי החמאס שודרה רק לקראת סוף המהדורה, קרוב לדיווח על מזג האוויר הצפוי למחרת. אין כמו קרבה זו כדי להמחיש עד כמה הפכה המלחמה בדרום לשגרה. סביר להניח כי כדי שההתקפה החמורה על ישראל תובלט מבחינה חדשותית יש צורך בגרימת נזק חמור מאד על ידי האויב – או פגיעה של ממש בבני אדם.

בכל מקרה, ברור שהפיכת התקפות האויב לדבר שבשגרה משרתת ממשל שאין בידו פתרון לבעיה. מחד, מהווה הדבר עדות לסולם עדיפויות מושחת ששולט בישראל של ימינו. מאידך, אם ניקח בחשבון שזה היה גם מצבו של גוש קטיף לפני שננטש, קשה שלא לחשוב על כך שממשלת מחדל נוכחית זו עלולה לחשוב על "פתרון" דומה לבעיה הנוכחית?

המשפט הציבורי.

בצד הדין המשפטי קיים המשפט הציבורי. הצורה שבה הוצג על ידי בית המשפט העונש שקיבל תלמיד ישיבה שהרג את בנו – שש שנות מאסר – מחזקת בציבור את ההנחה שתלמידי ישיבה מייצגים מצב של ניתוק מן המציאות. יתרה מזו: שניתוק מסוכן מסוג זה עלול לעלות בחיי אדם.

בנוסף לכך, דבר שספק אם בית המשפט לקח בחשבון בהקשר זה, הוא תחושת הזעם שחשים חלק מהאזרחים כלפי גזר דין זה, בשל ראייתם מאסר בן שש שנים כקצר ביחס לחטא ההריגה וככזה כאפליה פושעת לטובת המגזר החרדי.

צרמוניה אבירית.

נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל נמשכים שוב ושוב לטכסים וגינונים הנערכים בעולם המערבי, תוך כדי שהם מאשרים בכך שוב ושוב את עליונותו התרבותית.

מי שנוהגו בכך אופייני ביותר הוא נשיא מדינת ישראל, חתן פרס הנובל לשלום שמעון פרס, שאינו מחמיץ הזדמנות לקבל ציונים מסוג זה. בשבוע שעבר ניתן לו תואר אבירות מידי מלכת בריטניה ובצילומים ששודרו מן האירוע המלכותי הוא נראה שופע חיוכי גאווה, שבכוחם לגרום למנהיגי המאבק המר נגד השלטון הבריטי בארץ לפני קום המדינה להתהפך בקברם.

את הטכס בארמון באקינגהם, שאותו ראה האביר הבריטי החדש כאות כבוד לישראל, תיאר בראיון שנתן אחריו במלה הצורמת "צרמוניה". השימוש במלה זו מפי הנשיא מבטא את שרידי הזלזול המסורתי שקיים בשמאל לגינונים החיצוניים של האימפריאליזם האירופאי, אך הדבר לא מנע ממנו את הנסיון לשמור על העוגה המלכותית תוך כדי אכילתה...

אוהד קמין