398

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 575

 

תגובות לאירועי היום תשרי תשס"ט

נאום כהסכמה.

בשבוע שעבר עשה נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, את דרכו לארה"ב כדי לשאת שם, מעל בימת האו"ם, נאום, שבו היה אמור להציג את עמדתה של ישראל קבל העולם.

אך עצם נאומו של פרס בהקשר זה – בלי קשר לתוכן דבריו – היווה הסכמה לרוע, בשל עובדת השתתפותו של הרודן האירני, אחמדיניג'ד, באותה התכנסות.

גם מבלי לדעת מהו תוכן דבריו של האיש, היה ברור שיש רוע בהשתתפותו באירוע, שאמור לייצג את חופש הביטוי הבינלאומי, של מנהיג מדינה שבה לא רק שלא קיים חופש ביטוי, אלא שזכויות האדם של האזרחים מדוכאות בה כחלק ממדיניות רשמית. שלא לדבר על התבטאויותיו הפומביות של אחמדיניג'אד, המצהיר באופן בוטה על התחמשות גרעינית תוך כדי איומים על זכות קיומה של ישראל.

בהקשר זה היוותה עובדת נאומו של נשיא המדינה היהודית מעל בימה משותפת עם אחמדיניג'אד הסכמה עקרונית עם זכותו של מנהיג לשלול ממדינת היהודים את זכות הקיום.

תירוצים.

בפעולה מהירה ואלימה באופיה, נהרס השבוע מאחז יד יאיר שליד דולב על ידי צה"ל. רבים הם אזרחי ישראל שלא שמעו כלל על קיומו של המקום ולא מעטים הם אלה שישאלו, במיוחד על רקע הידיעה שהענין היה ראוי לבירור משפטי: במה היתה חשיבות ודחיפות ההריסה גדולים כל כך? האם לא ניתן היה לדחות את ההרס לפחות כפי שנעשה הדבר במקרים רבים אחרים של בניה לא חוקית שמבצעים הערבים?

התשובה לשאלות האלה ניתנה באירוע שהתקיים בבנין האו"ם. אירוע זה היה דיון בינלאומי שעסק בשאלת התנהגות ישראל לגבי בניה יהודית לא חוקית בשטחים השייכים לכאורה לערבים. בדיון זה זקוקה היתה ישראל לקלף-תירוץ שידגים את פעולתה נגד בניה לא חוקית.

תושביו המגורשים של מאחז יד יאיר פשוט לא הבינו שבסולם ערכיה של מדינת ישראל העכשווית יש להריסת מקום מגוריהם כתירוץ תפקיד חשוב בהרבה משיש לזכויותיהם.

אולי...

הצונאמי הרעיוני העצום של הוקעת האחראים להתנקשות בפרופסור שנטרנהל התנפץ אל צוקי העובדה שאיש אינו יודע במי מדובר. אף כי נראה שלמתקיפים את הימין מחד ולמתנצלים בשמו מאידך לא מהווה עובדה זו שום בעיה, מסקרנת בכל זאת השאלה: מי האחראי לפעולה?

בהקשר זה מתרחש דבר מעניין: בצד העובדה שכל אחד מהדוברים הרבים שמצאו לנכון להביע את דעתם, חשף, למעשה, את מחדלי חשיבתו הוא בנושא, נראה שיש מקום להשערה שאולי ידו של השב"כ בענין - ומסיבות רבות שידועות מן ההסטוריה הישראלית אין זה מן הנמנע. אולי...

זכויות האדם?

אחד מכוחות האויב הלא-מוצהרים שצה"ל צריך להתמודד עימם בכל פעולה שהוא מבצע נגד הפלשתינים מכונה "ארגוני זכויות האדם". באופן מתמיד מצליחים הנמנים על כוח זה להגביל את חופש פעולתו של צה"ל ולהחליש את יכולת הפעולה שלו. אם בעבר די היה לחייל צה"ל להתייחס לאמצעים צבאיים שעלולים לאיים עליו מצד האויב, היום עליו לקחת בחשבון גם שורה ארוכה של אמצעים תקשורתיים, משפטיים ואזרחיים, שיופעלו נגדו על ידי ארגונים מסוג זה, שלא לדבר על כך שלוחם זה כבר אינו יכול לסמוך על התמיכה מבית שהיתה פעם ברשותו.

אך מה שהוא, אולי, הגרוע ביותר בכל זה הוא שבשל התמיכה שמקבלים ארגונים אלה מצד התקשורת, הם יוצרים לאט לאט בציבור רושם שצה"ל פועל בניגוד לזכויות האדם.

הדבר הופך את צה"ל – ואיתו, למעשה, את מדינת ישראל כולה – לבעלי תדמית של גורמים המנוגדים לזכויות האדם. אין שקר חמור יותר, עיוות מציאות גדול יותר וסכנה פוליטית גדולה יותר מאשר להציג כך את צה"ל ואת מנגנוני הבטחון של מדינת ישראל, שכל פעולותיהם מכוונות להגנת זכויות האדם של אזרחי ישראל.

אוהד קמין