392

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 569

תגובות לאירועי היום אב תשס"ח

ציבור פושע.

לאחרונה נודע כי אבו מאזן העביר לאולמרט בקשת שחרור של מי שנתן את ההנחיה לרצוח את השר רחבעם זאבי. בהקשר זה נמסר כי עם הגשת הבקשה הדגיש אבו-מאזן כי "צעד מעין זה יכול לחזק את מעמדה של הרשות הפלשתינית בקרב הציבור."

אם נכונה הערכה זו, מהווה הדבר עדות לאופיו הפושע של הציבור הפלשתינאי, המצדד בפעילות טרור ורצח. דבר זה מנוגד לטענה הרואה אוכלוסיה אזרחית כקובץ "חפים מפשע".

בימים אלה מולאים 60 שנה להטלת הפצצה האטומית על הירושימה. החיסול ההוא של ציבור אזרחים שלם, כולל נשים, ילדים וזקנים, היה פעולה מוסרית, מכיוון שכל החברה היפנית דאז היתה אשמה בפרי הביאושים שגידלה, אשר הביא להריגת מליוני חפים מפשע.

הלוואי וימצאו גם מנהיגינו העכשוויים את העוז להעדיף לפגוע באוכלוסיה אזרחית תומכת טרור על פני סיכון חיילינו החפים מפשע.

השיעור שלא נלמד.

בימים אלה מבכים רבים את פשע הגירוש הנורא מגוש קטיף. עם זאת ועל אף הסבל הנורא שעברו (והם עדיין עוברים), אף המגורשים עצמם מתקשים להגדיר במדויק את מהות הפשע שבוצע נגדם. חוסר ההבנה של הציבור לגבי הגירוש, בשל אי הגדרתו המדוייקת של הפשע, היא שעמדה גם בעוכרי מתנגדיו והחלישה אותם עד שנכשלו בהגנה על הגוש מפני מהרסיו.

פשע הגירוש היה, ביסודו של דבר, הפשע הקיים בהקרבת מיעוט למען הכלל.

הצדקת הקרבת המיעוט למען הרוב מייצגת קונצנזוס שמקיף את כל שדרות העם – של דתיים וחילוניים כאחד. כל אלה נדבקו בחיידק מחלת הקרבן, במחשבה שמותר לכלל להקריב קבוצת מיעוט למען מטרה כללית ציבורית.

זו גם הסיבה שבגללה חוזרים המגורשים ומזכירים את אי הצלחתה של התכנית הממשלתית, הבאה לידי ביטוי באלימות הפלסטינית המופעלת נגד ישראל מרצועת עזה. הם אינם מבינים שאפילו אם היתה תכנית הגירוש מביאה לשלום, לא היה בכך כדי להצדיק אף פגיעה בזכויותיו של מתיישב.

ברירה מגמתית.

אומני המניפולציה הפוליטית האנטי-דתית רשמו לעצמם שיא חדש השבוע: הם הצליחו להציג את הברירה התקציבית שלפניה ניצבת היום ממשלת ישראל ככזו שתעדיף "בטחון" או "רווחה", כאשר ברור לכל כי המצדדים ברווחה הם גורמים דתיים.

בהקשר מרושע זה, יש להצגת ברירה מסוג זה מגמה ברורה: להציג את החרדים כמי שמעדיפים את טובת תלמידי הישיבות על בטחונו של הציבור הכללי – או, בטרמינולוגיה המקובלת על המוסרנות האנטי-דתית: את בצע הכסף על פני קדושת החיים...

הזכות להשתתפות בטכס.

באולימפיאדת בייג'ין התקיים טכס זכרון לנרצחי נבחרתה של ישראל לפני שנות דור. סמלי הדבר, עם זאת, שבטכס הפתיחה של האירוע צעדה משלחת של ארץ ושמה פלסטין. בהקשר זה, מעניין אם מישהו דאג לשאול את נציגי ישראל לגבי דעתם בענין – והאם לא היה משום צדק לפתוח את הנושא לדיון בציבור הישראלי לפני האולימפיאדה.

אין זו הפעם הראשונה שבה הציבור הישראלי מוצא את עצמו פוגש את העובדות מבלי שישאלו לדעתו לגביהן - ויש בכך משום הדגשה של העובדה שעקרון הכפיה, זה שעל פיו פועלים המשטרים שמחליטים עבור נתיניהם, מגדיל את שליטתו גם בישראל.

אם היה מתקיים דיון כזה לפני האולימפיאדה, היה מקום, לדעתי, לכך שישראל תערער על צעדת המשלחת של העם הדמיוני הפלסטיני, על יסוד אי קיומו האמיתי – ומאידך להציע את השתתפותה בטכס של משלחת טיבטית.

אוהד קמין