388
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 576
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ח
לאכול בית כנסת...
לרבים מאנשי שלומנו נגרם זעזוע מצפיה בתמונות המעידות על כך שארגוני הטרור הפכו את מבני בתי הכנסת נטושים בגוש קטיף למתחמי אימונים.
במובן מסוים, זוהי גרסה עדכנית לרעיון של לאכול את העוגה ולהותירה שלמה, אלא שבמקרה זה מדובר בשריפת בית כנסת ולאחר מכן שימוש בו לצרכי מלחמה ביהודים. כך או כך, מעניין אם חלק מהשיקולים שהביאו את הקנאים הרוצחים להשתמש לצרכיהם במבנים אלה אינו דווקא המחשבה שיהיה קשה מאד לישראל להתעמת עם העובדה שאלה הפכו לחלק מהמערך הלוחם נגדה.
שכן בזמן שיש ויכוח לגבי שאלת הפצצת מתקני מלחמה הנמצאים באיזורי אוכלוסיה אזרחית בשטח האויב, יש להניח ששום דבר לא יביא לכך שבתי כנסת – חרבים ושרופים כאשר יהיו – יהיו מטרה להשמדה על ידי פעולות צה"ל.
נצחונו של עריץ.
אחמדיניג'אד אינו צריך לחכות להחזיק ביכולת גרעינית ובוודאי שלא לפעול צבאית נגד ישראל כדי להשיג יתרון נגדה, כי הוא כבר השיג כזה: במונחים פוליטיים ערביים האיש צובר נקודות זכות עם כל איום שהוא משמיע, בלי קשר למימושו של זה; אם בעולם המערבי אין התרבות מאפשרת, עקרונית, הבטחות פוליטיות שאינן מגובות במעשים, אף כי רק לעתים רחוקות נתבע מנהיג לקיים את הבטחותיו, בעולם הערבי-מוסלמי מנצח המנהיג כל עוד הוא מאיים וכל עוד איומיו – גדולים ככל שיהיו – אינם גוררים תגובה של ממש מצד המאויימים.
כי למעשה אין נצחונו של העריץ האיראני זקוק ליותר מאשר לשתיקתו הארוכה של העולם.
למה?
נשיא סוריה ביקר בצרפת. מבחינה פוליטית סייע הביקור בהכשרת החזיר הסורי, שפשעיו הפוליטיים היו מזכים אותו לפחות במאסר עולם אם לא היה מחזיק בידו את גרונם וגורלם של כמה מליוני אומללים מבני עמו. אך נראה שאין גבול ליכולת העיכול של מי שיכול לאכול צפרדעים...
בראיונות שהעניק העריץ הסורי לתקשורת, הוא נשאל על היבטים רבים של כוונותיו כלפי ישראל, אך יש שאלה אחת שעליה לא השיב כי איש מהמראיינים לא שאל אותו: למה?
במלואה, שאלה זו, שלמעשה היה צורך לשאול אותה גם את אויבי ישראל שחתמו על הסכם שלום עימה, תנוסח כך: למה מצאתם לנכון להילחם בישראל מאז הקמתה?
גם אם אין שאלה זו מוצהרת בצורה מפורשת, היא נשארת תלויה בחלל האוויר ללא תשובה. פעולה ללא נימוק מקובלת על ידי אנשים הגיוניים רק כשמדובר בעימות עם חולי רוח, העושים את מעשיהם ללא הצדקה אמיתית. במקרה כזה אסור שהרופא יקבל את עמדת החולה.
אהבה ושנאה לא עניניים.
במאמרים רבים הנכתבים על ידי אוהבי הארץ הם מזכירים את אויביהם ככאלה ששונאים את העם היהודי. גם אם זה נכון אין זה רלוונטי, שלא לדבר על כך שספק באם הדבר נכון.
יתכן וקיימת שנאה עצמית של בני העם היהודי כלפי עמם שלהם, אך אין לדעת דבר כזה לאשורו כי אין הוא ניתן לגילוי כמו גידול פנימי גופני וגם לא על ידי היסק מפעולתו של אדם.
והעיקר: מלחמתנו אינה צריכה להתבסס על רחשי הלב אלא על עובדות השייכות לענין, כמו פגיעה בזכויותינו; כפי שאין משמעות מעשית לאמירה כמו "באהבה ננצח" שום בית משפט לא יקבל הצהרה על שנאתו של פושע כי לא ניתן להוכיח דבר כזה. פעולה נגד אויב צריכה להתבסס על הנזקים שגרם מבחינה עובדתית ולא על רגשות – שלו או של אלה שנפגעו על ידו.
זה לא שלאהבה אין מקום. יש לה, אך לא במימד המלחמה העובדתית. כשמתמודדים אנו עם אוהב או שונא, עלינו לבסס זאת על עימות עניני, מציאותי וכזה שניתן להוכחה משפטית.
אוהד קמין