383

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 593

 

תגובות לאירועי היום סיוון תשס"ח

מה קרה שם?

החייל נתן זאדה נרצח על ידי אספסוף ערבי. כפי שהדבר הוצג לציבור זה קרה בשל כך שרצח ערבים – אך הענין עדיין לא הובהר באופן מלא. למעשה, משקלול הנתונים במקרה של נתן זאדה עולה החשד כי להסכמה הכללית של התקשורת לגבי היותו של החייל רוצח אין על מה לסמוך. הנסיבות שבהן מצא זאדה את מותו מזכירות יותר מדי את מה שקרה עם ד"ר גולדשטיין בחברון, שגם הוא הומת על ידי ערבים בנסיבות שלא באמת ידועות, כי שום ממצא ברור בנושא לא מצא את מקומו בתודעה הציבורית לגבי האירוע הנושא את שמו בחברון.

כפי שהדברים נראים לגבי המקרה של זאדה, לא מן הנמנע שהחייל כלל לא יזם תקיפת אזרחים ערביים כפי שנטען – ואולי נקלע באוטובוס שבו שהה למצב שבו היה חייב לירות כדי להגן על חייו – אם בכלל היה הוא זה שירה.

בכל מקרה, אם איננו יודעים את האמת לאחר שיצאה לאור בתהליך חקירתי מסודר שאחריו טיפול משפטי נאות, סביר שכבר לא נדע אותה לעולם.

כלים תרבותיים שלובים.

במהלכים הדיפלומטיים האחרונים שבוצעו על ידי נשיא צרפת, סרקוזי, הוא הכשיר את הקרקע לקבלתה של סוריה למועדון אומות התרבות. האפשרות להזמנתו של הנשיא אסד לפריס לא תותנה, כנראה, בניתוק קשריה של סוריה עם החיזבללה או עם אירן – וקל וחומר שאין בגישת צרפת כל אמירה מוצהרת לגבי קשריה של סוריה עם צפון-קוריאה.

בכל מהלכיה משדרת הפוליטיקה הצרפתית מסר ברור שמשמעו: אין אנו מתחייבים מבחינה מוסרית לשום צד, עמדה או השקפה – אלא למה שייראה לנו נכון לביצוע בהתאם לכל מצב נתון. קו פעולה זה, שאינו חדש, יכול ללמד אותנו רבות לא רק על אופיה של תרבות צרפת, אלא גם על אלה הרואים תרבות זו כביטוי של איכות אנושית.

העובדה שנשיא צרפת אינו רואה את חבירתו לסוריה כבעייתית מבחינה מוסרית מצביעה על כך שמה שצרפת מייצגת כיום הוא את כניעתו של המערב לשני אויבים רעיוניים: לגישה חסרת המוסר השלטת ברוחו – ולגישה האנטי-מוסרית המפעילה את הערבים נגדו.

לכן, יש בהתקרבות בין צרפת לסוריה עדות לתהליך שבו משפיעה תרבותם הפרגמטית של הפוליטיקאים הערבים על כלל התרבות האירופאית ומנצחת אותה.

הגנה כהתקפה.

לפני 40 שנה נוסדה בארה"ב "הליגה להגנה יהודית" על ידי הרב מאיר כהנא. במיוחד בתודעת הציבור החילוני היא נתפשת היום כארגון אלים ותוקפני. האחריות לכך שנוצר היפוך תפישתימלא כזה בדעת הקהל לגבי ארגון שחרת על דגלו הגנה איננה תוצר של פעולותיו, אלא של פוליטיקה מודעת שהופעלה נגדו – ולמעשה נגד כל הרעיון הצודק של הגנה עצמית.

משמעותו של חוזה.

נתן וילנאי הביע לאחרונה תרעומת על תלונותיהם של יושבי עוטף עזה לגבי ההפקרות שמבטא צה"ל, כנציג מדינת ישראל, אל מול האויב הממשיך בהתקפותיו.

וילנאי השווה את תושבי שדרות לתושבי ירושלים כשאמר כי על אף הפגיעות שספגו האחרונים מן הטרור הם מעולם לא התלוננו על כך שצה"ל ו/או המדינה אינם ממלאים כלפיו התחייבות כלשהי. בדבריו אלה של וילנאי חשף הקצין הבכיר לשעבר את כל בעייתה היסודית של מדינת ישראל: זו קיימת מבלי שראשיה – ובכלל זה אלה העומדים בראש צבאה – יהיו מודעים לכך שקיימת מחוייבות חוזית ליחסים בין מדינה לאזרח, ששומה על המדינה למלא כלפיו.

אם היתה מודעות יסודית כזו לעומדים בראש מערכת הבטחון הישראלית הם היו יודעים כי אם הם אינם מסוגלים לספק לאזרח המדינה את הבטחון שהוא ראוי לו בתוקף היותו משלם מסים, שומה עליהם לפנות את מקומם למי שיכול לעשות זאת.

אוהד קמין