367
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 615
תגובות לאירועי היום אדר תשס"ח
פשעי אבות.
בויכוח פרלמנטרי שהתנהל בין הח"כ בן-אליעזר התומך לח"כ רמון המתנגד עסקו שניהם בסוגיית שחרורו האפשרי של ברגותי. התמיכה בפעולה וגם ההתנגדות לה התבססו בעיקר על מידת הפרגמטיזם הפוליטי ולא נגעו כלל לשאלה המוסרית של פשע מסוג זה. מחד, מראה הדבר את מידת השחיתות והרקבון שאליה הגיעו נבחרי ציבור ישראליים בהתייחסותם הקלילה והשטחית להקלה בעונשם של מרצחים, אך מאידך, כשזוכרים את השרץ שהכשירו חבריהם בחסות אוסלו, ברור כי ברגותי אינו אלא קוטל קנים לעומת ערפאת.
אנטישמיות: האנטי-תיזה
את הסערה שהתחוללה בהקשר של ועידת דראבן נגד גזענות, שבה עמדו להוקיע את היהדות כגזענית, תוקפת ישראל בועידת-נגד הנושאת דברה נגד האנטישמיות.
יש מקום להגברת הפעילות נגד האנטישמיות הגואה בעולם, אך אולי יותר מלתת סיבות לבני האדם בעולם מדוע לא לשנוא יהודים, כדאי להתחיל לחשוב על שכנוע האנושות מדוע כדאי לאהוב יהודים.
המלחמה בדרום: מסקנה והשלכות
יש מסקנה לא נעימה אחת שניתן להסיק מהמלחמה המתחוללת בדרום: שהבעיה היסודית לא היתה בגירוש מגוש קטיף אלא לפני כן: בהסגרת כל רצועת עזה לידי האויב.
למסקנה זו יש השלכות יישומיות ישירות על כל תהליך אוסלו, המתפוצץ בהילוך איטי בפניה של ישראל השמאלנית כמעט מאז שנחתם. השאלה לגבי דבר זה צריכה להיות: מתי יעיזו אלה שמנהלים את מדיניות ישראל להכריז על ביטול הסכמתה של ישראל להסכם שווא זה?
אסור שימשיכו התומכים בחוזה השלום, שהופר כבר לפחות אלף פעמים, את פעולתם העיוורת, המטעה את התמימים לחשוב של"תהליך השלום" יש עדיין משמעות מעשית.
הכרה בזכויות.
"הכרה בזכויות העם הפלשתיני" הוא אחד מהתנאים שמנה בכיר החמאס הנייה כשהסתתר ברצועת עזה מפני ישראל.
תביעה כזו, בהקשר של עם דמיוניי, שהומצא לצרכים פוליטיים, עומדת בניגוד משווע לסירוב של הפלשתינים – ולא רק – להכיר בזכויותיו הרבות של העם היהודי; זכויות אלה מתחילות בזכויות ההסטוריות שיש לעם על שטחי ארץ ישראל ומגיעות עד לזכויות האדם של הילד היהודי האומלל שנפצע קשה בשבוע שעבר מידי המחבלים.
אי ההכרה הכללית של אויבינו בזכויותינו כעם וכבני אדם מעלה שאלה לגבי הבנתם היסודית את מושג הזכויות, כי אם אין אלה נהירות להם, אין רגליים לשום שאיפה שלהם לזכויות.
מקומה של תביעה.
אחד מהדברים שישראל נמנעה מלעשותו לאורך השנים, הוא הגשת תביעה מממשלת לבנון להסגרתו של השייך נסראללה לידיה, לאור אחריותו הישירה לפגיעה בה.
יגידו רבים כי לתביעה מסוג זה אין מקום מאחר ולא תתקבל כתביעה מעשית, אך אם נשים לב לתביעות האויב כלפי ישראל והעם היהודי – שלא לדבר על איומיו – נראה כי הדבר, אף שאיננו צודק ואף שלא יושם, חיזק אותם מבחינת משקלם במדיניות העולמית.
הסיבה לכך היא שלכל תביעה יש מעמד במציאות הפסיכולוגית אנושית – ועל ישראל להניח שאם לתביעות הלא צודקות של האויב יש השפעה, קל וחומר תהיה כזו כשמדובר בתביעה צודקת.
אוהד קמין