362
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 530
תגובות לאירועי היום שבט תשס"ח
בין עזה לשדרות
בניצוחה של התעמולה הפלשתינית מעדיפה דעת הקהל העולמית את טובת האוכלוסיה בעזה על פני האוכלוסיה בשדרות, על אף שעובדתית הישראלית היא זו שחפה מפשע מבין השתיים: הרי לא רק שילדי שדרות הם המותקפים באופן יזום, הם גם בשום פנים אינם יכולים להיחשב לחלק מהאוכלוסיה תומכת הטרור שמתגוררת בעזה.
זה ברור גם, שמנקודת מבט מלחמתית, לא ניתן להפריד, כשמדובר בתגובה על מתקפה הנערכת מתוך אוכלוסיה אזרחית, בין לוחמים ל"חפים מפשע". מדוע, אם כך, ממשיכה הכף השיפוטית של המערב לנטות לטובת העזתים?
כי אמות המידה המעוותות שעל פיהן מבצע המערב את הערכותיו אינן מבוססות על צדק אלא על רחמים – ובשדה קרב זה ישראל תמיד תהיה מנוצחת אל מול התחמושת הבלתי נגמרת נגמרת של דמעות ילדים פלשתיניים. הלב האנושי הנחמץ על יתמות אינו פוסק מלכאוב גם אם מדובר ביתומיו של רוצח.
תעודת עניות.
למותם של העריץ סוהרטו ורב-המחבלים ג'ורג' חבש יש משותף אחד: הם מתו בסופם של חיים ארוכים מסיבות טבעיות, כשהם נהנים מחיי חופש. כשמדובר באחראים למותם של חפים מפשע רבים, מהווה עובדה זו תעודת עניות למצב התרבות בימינו.
צדק חלקי מול צדק מלא.
כמה ימים לפני פרסום דו"ח ועדת וינוגרד הפגינו הורים שכולים מפגינים לפני לשכתו של אולמרט בדרישה להתפטרותו. זה נכון שמנהיגים לא אחראים ולא יעילים צריכים ללכת, אך גם במקרה הטוב יביא מילויה של דרישה זו מצידו של אולמרט רק לצדק חלקי, כי הרי לא ניתן להטיל עליו את האשמה הישירה לכמות הכשלים העצומה שהתרחשה במלחמה.
אך מה שיותר גרוע מכך הוא שהועדה לא קיבלה מלכתחילה מנדט לבדיקת הצדק שבמלחמה עצמה; למעשה, די היה בקריאת המבוא לדו"ח וינוגרד בתקשורת כדי שנבין עד כמה היא לקויה בכך שאין למצוא בה שום התייחסות להיבט המוסרי של המלחמה, שיתן את הדעת על חיוניותה של המלחמה או על מוסריותה. בהקשר זה לא הסבירו האחראים על הדו"ח את הסיבה הראשונית למלחמה, שהוא הפשע החמור שביצעו אויביה של ישראל.
לכן, לא פחות חשוב ממחאה נגד הממשלה שכשלה יש לחשוב על פעולת מחאה שתייצג שאיפה לצדק מלא, כלומר כזו שתדחוף את ישראל לפגוע אנושות בכל הארגונים, המנהיגים והמדינות שמביאים לאבדן חיילי צה"ל ואזרחי ישראל לפני, בזמן ואחרי המלחמה.
חשיבה ברוח זו תביא אולי את האחראים לקבלת ההחלטות בעתיד לחשוב מחדש על תגובתה של מדינת ישראל כנגד אויביה ולהניח את הטיפול בכך במקום גבוה יותר בסולם העדיפויות מאשר העיסוק בגורל הקריירה של המדינאים המקומיים. דוגמה פשוטה לענין תהיה לחשוב על גורלו של נסראללה הרבה לפני שחושבים על גורלו של אולמרט.
אוהד קמין