354

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 549

 

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ח

קריאת מצב.

דובר "ועדות ההתנגדות העממית", אבו מוג'אהד, הביע סיפוק מהתפטרותו של אלי מויאל ראש עיריית שדרות, על יסוד המדיניות שבה נוקטת הממשלה כלפי המשך הפגזתה של העיר. הדבר מעיד על הדרך בה קשוב האויב למתרחש בעולם הפוליטיקה הישראלית הפנימית ובמידה בה יש לדבר השפעה על פעולותיו. משמעות הדבר היא הזהירות שבה על אנשי ציבור בישראל לנקוט בדרך שבה הם פועלים ומדברים. בהקשר זה יש לבחון את המידה שבה יש להתבטאויות ישראליות המתנגדות לפעולה תקיפה נגד האויב – במיוחד לאלה של אנשי שמאל, המתפרסמות דרך קבע בתקשורת – משקל בשיקוליו של האויב.

סיפוק צרכים

מן התקשורת נודע כי הרשות הפלשתינית פועלת להשיג 5.6 מיליארד דולר לשלוש השנים הבאות לצורך מימון פעולות הממשלה. עוד נמסר כי "הכלכלה הפלשתינית סובלת כיום ממיתון קשה, מעלייה בשיעור האבטלה ומירידה גדולה בהיקף ההכנסה".

מה שבולט בידיעה הוא היעדר איזכור של קשר כלשהו בין המצב הכלכלי הירוד לעובדה שמצב הלוחמה המתמיד נגד ישראל אינו דועך. יתרה מזו, המקור הפלשתיני מצהיר כי "נדרש להסיר את ההגבלות הישראליות על התנועה בגדה וברצועה כדי לאפשר לרשות הפלשתינית לספק את צורכי העם הפלשתיני." מבלי להתייחס כלל לעובדה שהגבלות אלה הוטלו בשל הסכנות שאורבות לאזרחי ישראל מן הפלשתינים.

בכללו של דבר, נראה שלצד צרכיהם החומריים של הפלשתינים מחוייב הממשל ברשות לספק גם את צרכיהם הרוחניים, שאולי הראשון בהם הוא המלחמה בישראל. צורך זה הוא כנראה מה שמסופק לאוכלוסיה על ידי החמאס – ויש בו כדי להסביר את כוחו השפעתו הבלתי נחלשת של ארגון רצחני זה ברש"פ.

מה שמאחורי הכסף.

ועידת המדינות התורמות המתקיימת בפריס עתידה לתמוך בסכומים נכבדים ברשות הפלשתינית ובכלל זה בפרוייקטים שזו מעורבת בהם במזרח ירושלים. על פניו נראה כאילו מדובר בפעילות הנוגעת לעניני כלכלה וחומר, אך בועידה מסוג זה גלומה הצהרה על תמיכה עקרונית במפרשי ספינת השקר הפלשתיני ובקברניטיה.

תרומה כספית – במיוחד כזו שמקורה מדיני – מהווה המחשה של עמדה מדינית. עצם העובדה שמתכנסת ועידה למטרה זו מסמלת את הצלחת תעמולת האויב בשכנועו את המשתתפות בה בלגיטימציה של קיומה של הרשות הפלשתינית על אף חוסר יכולתה להשתלט על האלימות ש"זולגת" ממנה אל תחום ישראל.

מאידך, ממחיש הדבר גם את הכשלון הגדול של מדיניות ישראל, שבאמצע הדרך, כנראה ללא משים, הסכימה עם עצם קיומו של עם דמיוני בשטח ישראל ובכך הסכימה גם עם זכותו למדינה משלו.

אם כבר אז כבר.

אם כבר הצליח המחוקק ליצור חוק שיאסור על שחרור רוצח ראש ממשלה יכול היה ללכת עד הסוף בניסוחו ולומר גם "מן השמאל"...

אוהד קמין