351

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 554

 

תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ח

זהותו של שחרור.

היום, כשמאות רוצחים משוחררים כמחווה לשטחי הרשות הפלשתינית, אין צורך לשאול אפילו: מחווה על מה? שכן עצם העובדה ששחרור מסוג זה נתפש כמחווה מעידה על ההשקפה שביסודו, התופשת אנשים אלה כלוחמים הראויים לכבוד.

ומהצד השני של המתרס, במרתף הכלא האמריקני, נרקב השבוי הישראלי יונתן פולארד, אשר הרעיון לשחרורו כמחווה לישראל לא עולה כלל בדעתם של אנשי הממשל משום צד. כנראה שהם מבינים כי שחרור זה כמוהו כהצהרה על היותו של פולארד ראוי לכבוד.

מה שנשאר לנו זה לתהות על השאלה מי מבין האסירים ראוי באמת לכבודו של לוחם – אלה המשוחררים היום או זה שיושב בכלא מזה 22 שנה?

מלים מלים...

"מחבל פתח באש לעבר חיילים בצפון ירושלים" – זו היתה הכותרת המדוייקת שבה בחר אחד מאמצעי התקשורת הישראליים לתאר את תחילתו של קרב שהתרחש אתמול.

בחירה זו של מלים מעידה על שיא חדש בהשתדלותה של התקשורת המקומית לשמור על נייטרליות (כביכול) ולא להיגרר – למשל על ידי קריאת מעשהו של האויב בשמו - להטחת האשמות מוסריות "כוללניות". בעיצומה של רוח השלום הנושבת במפרשיה של מדינת ישראל מגיעים אנשי התקשורת עד כדי תיאור מתקפת אויב כאירוע מינורי, טכני, המנותק מהקשרו, וזאת כדי שלא להעיב על אווירת הפסטורליה הכללית שמשדרת ההנהגה.

ברוח זו לא רחוק היום שבו נשמע כי אזרחי ישראל הופתעו מכך שמצאו את קרוביהם נטמנים בבית קברות בשל תקרית של "לחיצה לא אחראית" על הדק של נשק אוטומטי...

קיצוניות דתית?

אחד הדברים שהזכיר אולמרט בנאום הפתיחה שלו בכנס אנאפוליס, כגורמים שיש להילחם בהם הוא "קיצוניות דתית". אולמרט תלה בגורם זה את האשמה לקשיים הרבים ש"תהליך השלום" נתקל בהם, מבלי להצביע על תכנים רעיוניים מוטעים כלשהם.

ברוח האחווה המלאכותית שבה ניסו מארגני הכנס לעטוף אותו, הקפיד אולמרט שלא להתייחס בדבריו לדת מסוימת ובכך שאף, כנראה, גם להרוויח תדמית של נאור חילוני.

אך בכך שלא הבחין בין תכני הדתות המעורבות בסכסוך, הפכו דבריו להצהרה לא מוסרית, שכן אם אינך נוקב בשמו של הצד התוקפן, האשם בסכסוך, ואתה כורך אותו ואת קרבנו בחבילת התייחסות אחת, אתה יוצר ביניהם משוואה מוסרית שהשכל הישר והצדק אינם יכולים להסכים עימם.

רעיונית, תפיסת השוויון הבין-דתי היא תוצר נלווה של הרעיון הפוסט-מודרניסטי, המעניק לכל עמדה מעמד לגיטימי שווה-ערך לכל עמדה אחרת. רק שכאשר מדובר בקיצוניות, אסור לשכוח שיש קיצוניות שהיא מוצדקת: זו של הצדק ושל הדת הצודקת.

איפה ואיפה.

בית המשפט העליון החליט להתיר הפסקת אספקת דלק לרצועת עזה אם תיעשה תוך התחשבות ב"צרכים ההומניטריים של האוכלוסיה הפלשתינית". מעניין לשאול מדוע אין מתייחסים לאותם צרכים כשמדובר באוכלוסיית אזרחי ישראל.

אוהד קמין