348
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 578
תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ח
קדושתם של חוקים.
לאחרונה נמסר כי ארה"ב מעניקה לפלשתינים מליון דולרים לשיקומה של שכם. לא סביר שחלק מסכום זה יוקדש על ידם לניקוי הזוהמה ששפכו באתר קבר יוסף.
בכלל, אחד ממחדליה החמורים של מדינת ישראל הוא שלא עשתה דבר כדי להוקיע את התנהגותם של הפלשתינים במקומות הקרובים לדת ישראל – וידועה, בהקשר זה, ההפקרות שבה נוקטת ישראל לגבי נושא החפירות בהר-הבית.
זה ברור כי אם היה קבר מוסלמי הנמצא בשטח ישראל זוכה לבזיון כגון זה שהעניקו הפלשתינים במעשיהם לקברו של יוסף הצדיק, היו המואזינים במסגדים קוראים לטבח יהודים ואומות העולם היו מצדיקות זאת מתוך "הבנה" לרגשותיהם.
כוונתה של הזמנה.
הנשיא בוש ביקש אישית שדחלאן ישתתף כאחד הנציגים במשלחת הפלשתינית לאנאפוליס. האם מעשי הרצח שאדם זה אחראי להם נמחלו לו, או אולי כוונתו האמיתית של הממשל האמריקני בהזמנה זו היא לעצור את דחלאן ולהעמידו למשפט על פשעיו?
משמעות ההכרה.
שוב ושוב מצהירים גורמים פלשתינים כי הכרה במדינת ישראל אינה מקובלת עליהם. מאידך מתנהגים נציגי ישראל כאילו כבר הכירו מזמן בהקמתה של מדינה פלשתינית. חוסר הסימטריה הבוטה הזה ממחיש עד כמה שני הצדדים, במקרה זה, מנותקים מהמציאות: בזמן שבו הפלשתינים אינם מכירים בעובדה שקיימת כבר שנים רבות, ישראל מכירה במה שאינו קיים כלל. בכל קנה מידה בסיסי של רפואת הנפש תוגדר משמעותו של מצב הכרתי משובש כל כך כשגעון.
מסורת חמימה...
אבו מאזן גינה את מרצחי החמאס על פתיחתם "בדם קר" על משתתפי עצרת לזכרו של ערפאת, שהתקיימה בעזה והריגתם שמונה מהם.
אך לפחות מנקודת מבט עובדתית, הלכו אנשים אלה בפעולתם בדיוק בהתאם למסורת ערפאת, שעל שמו רשומים מעשי רצח רבים דומים לזה. לכן, לפחות במובן זה, שומה על מוקירי זכרו של הרוצח לכבד את אלה שהלכו בעקבותיו. אם כך אז מה, בעצם, ההבדל בין מעשיו שלו לאלו של אנשי החמאס?
מדבריו של אבו מאזן ניתן להבין כי הבעיה שהוא רואה היא בפתיחה באש "בדם קר". אולי כעסו היה פחות אם היה דמם של הרוצחים מעט חם יותר...
סיבוב שני?
ותיקי הליכוד פנו לנתניהו בבקשה שלא יראה את ההסכמים שיקבל אולמרט באנאפוליס כמחייבים. עליהם לזכור – ואולי גם להזכיר - כי בסיבוב שעבר, כשעמד נתניהו בפני דילמה דומה אל מול הסכמי אוסלו, הוא לא החזיק מעמד בלחץ.
אוהד קמין
תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ח
ללא גבול
בתקופת כהונתו של הנשיא שעבר היה הציבור שומע, מדי פעם, על פעילותו. אך כשמדובר בנשיא הנוכחי לא עובר כמעט יום שאין האזרח הישראלי מקבל דיווח על פעליו; מעקב אחרי פעילותו של הנשיא שמעון פרס מגלה ש"ידו בכל": מורים שובתים פנו לאחרונה לנשיא כדי שיתערב בסכסוך העבודה שלהם, בשבוע שעבר נאם פרס לפני הפרלמנט התורכי בעברית, יום אחר כך נפגש בתורכיה עם אבו מאזן וסיכם עימו על פרויקטים כלכליים משותפים לרשות הפלשתינית ולישראל. לפני ימים ספורים אמר פרס, בטקס השבעת שופטים, כי "בתי המשפט נוהגים בסלחנות בלתי מובנת עם פורעי חוק", בשבוע הקרוב הוא מתכונן לארח בביתו את השחקן גרי סיינפלד - וסביר שנשמע גם מה אמרו זה לזה.
כך, עוסק הנשיא בסכסוכי עבודה, בייצוג ישראל בעולם, ביחסי ישראל והפלשתינים, בהשבעת שופטים ובאירוח שחקנים. לאור כל אלה לא ברור אם יש בכלל לפעילותו הציבורית של הנשיא הנוכחי גבולות כלשהן – ועם זה, ברור שלתקשורת הישראלית, הסוקרת את מעלליו בקפדנות, אין שום עכבות.
השפעה תרבותית לא רצויה.
ממשטרת אפגניסטן נמסר כי פעילי טליבאן ירו למוות בנער שלימד את חבריו לכיתה אנגלית בדרום-מזרח אפגניסטן. כנראה שמי שפרסם הודעה קצרה ולאקונית זו סבר שיש בה, כלשונה, את כל הנחוץ להבנתה.
אם נניח, ברוח זו, כי "פשיעתו" של המורה הצעיר הייתה בכך שחשף את חבריו לכתה לתרבות לא מוסרית, האסורה לפי חוקיהם – נשאלת השאלה האם הקפידו הרוצחים לבצע את המעשה בכלי נשק שיצרו הם עצמם או שהשתמשו בנשק שמקורו בתרבות המערבית?
שכן, לפחות כשמדובר בפלשתינים, הם אינם בוחלים בדולרים, על אף שמקורם בתרבות שהם מקפידים להצהיר בכל הזדמנות על כך שמוסריותה איננה מקובלת עליהם.
מורי הלכה.
הרבנים הראשיים שסירבו לחתום על הצהרה שמניחה שהפלשתינים שואפים לסיום ה"כיבוש" היהודי על שטחי ארץ ישראל, נתנו במעשה זה שיעור חשוב לרבים ממנהיגי ישראל, לגבי היחס הראוי בין העם היהודי וארץ ישראל. בכך הם גם הראו עד כמה מקדים המגזר הדתי בהבנתו וביושרתו גם יחד את המדינאי השמאלני בישראל.
מקורות האלימות.
עליה במקרי האלימות בישראל מעוררת שאלות לגבי מקורותיה, אך התבוננות בהתנהגות בעלי חיים יכולה לתת הסבר אפשרי לתופעה; הם תוקפים זה את זה אם וכאשר ישנו איום כולל לגבי קיומם. ברוח זו, אולי יש קשר בין עליית האלימות בארץ לבין התחושה שבאוויר לגבי ועידת השלום המתקרבת, האומרת שבה עלול לגדול האיום המעשי על חיי אזרחי ישראל. תחושה מסוג זה איננה חסרת בסיס, במיוחד אם היא מסתמכת על האלימות הרבה שהביאה לאזור ההתכנסות באוסלו.
אוהד קמין