343

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 591

תגובות לאירועי היום תשרי תשס"ח

יסודם של נכסים.

כפי שהוצג לאחרונה במאמרו של גולדבלט לבב, התרחשו לאחרונה שני אירועים המשלימים זה את זה: הראשון הוא השתלטות גדולה על נכסים במערב באמצעות משאבי מדינות נפט ערביות והשני הוא הנחיית בית המשפט העליון בישראל לקק"ל שלא לתת בעסקות הקרקעות שלה עדיפות ליהודים.

משמעותם המשולבת של שתי עובדות אלה פירושה העברת נכסים רבים מן המערב לידי ערבים בעולם – כולל חלק מאדמות ארץ ישראל.

שני דברים יש לומר ביחס לכך: הראשון הוא שהמונופולין הסחטני על נפט שמחזיקות מדינות ערב מבוסס על גזל היסטורי – על הפקעת תעשיית הנפט מידי בעליה המקוריים והלאמתה – מה שמבטל מיסודה את תפישת הבעלות של מדינות ערב על הנפט שבתחומן. השני הוא ששטחי ארץ ישראל שייכים לעם ישראל – ובכלל זה במיוחד אלה שהקק"ל שולטת בהם, כי היא הגיעה לשלוט בהם על יסוד התחייבותה לרכשם למען העם היהודי.

בהקשר זה יש לציין שאף כי אין חוק האוסר על מכירת קרקעות ללא-יהודים על ידי בעלי רכוש פרטי, אין דין קק"ל כבעל רכוש פרטי ואין היא יכולה לפעול כמוהו.

התקפה מוצדקת.

אורית סטרוק, דוברת הישוב היהודי בחברון, הגישה תלונה נגד נציגת "שלום עכשיו" אשר רמזה כי צה"ל חבר למתיישבים בעיר בדרך לא לגיטימית.

מה שחיובי בתלונה זו הוא בעיקר עצם העובדה שמתיישבי חברון עברו מהגנה להתקפה.

אחרי שנים רבות שבהן מגיבים מתיישבים ביש"ע בדרך של מגננה על כל פעולה שמבוצעת נגד זכויותיהם על ידי זרוע זו או אחרת של הממשל, הגיע הזמן להזכיר למדינת ישראל כי זולת העובדה שמחובתה של המדינה לשמור על זכויות האדם של אזרחיה, ובכלל זה זכויות הקנין שלהם – יש למדינת ישראל מחויבות לאומית לעם היהודי.

מבחינה זו יש התאמה בין זכויות האדם של בני הקהילה היהודית שנרצחו, נבזזו וגורשו מחברון בתרפ"ט לבין מחויבותה של מדינת ישראל לעם היהודי בעצם הגדרתה הראשונית. בהקשר זה מחובתו של צה"ל, כצבא יהודי, לשתף פעולה עם מתיישבי העיר.

אפליה תרבותית.

ח"כ גפני הצביע על כך שהמשמעות המעשית של ה"התכווצות" הגדולה של תקציב הישיבות בשנה הבאה היא התקפת המדינה על המגזר הדתי. לאור מסקנה כאובה זו שומה על המגזר הדתי לבדוק מחדש את יחסי ה"תן וקח" שלו עם המדינה ובהקשר זה לבחון את האפשרות לצמצום תשלומי המסים שלו למענה.

לצמצום כזה של מימון פעולות המדינה על ידי המגזר הדתי תהיה משמעות מחאתית לא רק לגבי צמצום תקציבי הישיבות, אלא – ולא פחות מכך – בנושא האפליה הנמשכת במשך שנים רבות של חובשי הכיפה בישראל ביחס לחילוניים בנושאי התרבות והחינוך בכלל.

האם יכול הישראלי לשער אפשרות של קיצוץ כזה שמציע הממשל בתקציב השנה הבאה בתקציבי האוניברסיטאות? שלא לדבר על כך שגם אם ניתן, לצורך הדוגמה, להעמיד את החינוך החילוני הגבוה מול החינוך הישיבתי, את מה, במגזר הדתי, ניתן להשוות למוסדות האמנות החילוניים עתירי התקצוב כמו הקולנוע נתמך המדינה, המוזיאונים, התיאטראות ואולמות הקונצרטים והאופרה שמשלם המסים הדתי אינו נהנה מהם?

אוהד קמין