342
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 550
תגובות לאירועי היום תשרי תשס"ח
משמעותה של פגישה.
שרת החוץ האמריקנית נפגשה עם הנשיא פרס ושוחחה עימו על הועידה הקרבה בנושא הסכסוך במזה"ת. סוג כזה של פגישה, במיוחד כאשר הוא זוכה לחשיפה תקשורתית, מעניק לנשיא מעמד של שר חוץ מעשי, אף אם אין הוא כזה בתוקף סמכויותיו הרשמיות.
חירות ביטוי כטקטיקה.
"ישראל מבוססת על כיבוש וגזענות" אמר נשיא אירן בביקורו בארה"ב. לעובדה שהדברים שודרו במהדורת חדשות של התקשורת הישראלית, לאחר שהאיש קיבל בימה אקדמית ותקשורתית בארה"ב מעידה על חולשת הבנתו של איש המערב את הטקטיקה המתוחכמת שבאמצעותה מפעיל מייצג הדיקטטורה האיראנית את חופש הדיבור הנהוג בתרבות המערבית כנגדה.
אף הפגנת המחאה שנערכה מול בנין האו"ם על מתן רשות דיבור לאחמדיניג'אד לא הצליחה למנוע את הדבר, שכן הבעיה איננה באירוע המסוים הזה, אלא בעצם העובדה שמוסד האו"ם מעניק כבר מזה שנים רבות לגיטימציה בינלאומית לרבים מנציגי התרבויות המצהירות על התנגדותן המוסרית לתרבות המערבית.
בדור האחרון במיוחד מתגברים כוחות החזית האנטי-מערבית בכלל והאנטי-אמריקנית בפרט, הפועלים מגמתית תוך ניצול ציני של חירויות הביטוי של המערב, דבר הנעשה על ידי מדינות שמדכאות באכזריות בתחומן הן כל מתנגד שמעז להשתמש באותן חירויות.
בניגוד למציאות.
לאחרונה התפרסם כי כהני התרבות המהוללים בישראל על ידי השמאל, ובראשם הסופרים עמוס עוז וא.ב. יהושוע, חתמו על כתב זירוז המופנה לממשלת ישראל, כדי שזו תקדם את המגעים עם תנועת החמאס למען השגת שלום.
די בפעולה כגון זו של הקרויים "אנשי רוח", שאמורים לייצג את הערכים הגבוהים של רוח האדם בישראל כדי להוכיח כי מבחינתה של אסכולה זו אין השכל חלק מרוח האדם.
השכל האנושי, כידוע, מקדם את הפעולה האנושית תוך התבססות על עובדות המציאות. אך מאז הקמת ארגון החמאס, מעולם לא הגיעה לידי קיום שום עובדת מציאות הקשורה אליו שיש בה כדי להצביע על רצון כלשהו בשלום מצידו – שלא לדבר על כך שכל מעשיו מצביעים באופן מוצהר וישיר על רצון להשמיד את ישראל.
למעשה, מהווה גם כל התמיכה הפוליטית שיש לחמאס בין הפלשתינים – ובמיוחד נצחונו בבחירות שנערכו ברשות הטרור – עדות לאקטואליות שנאת ישראל ברחוב הפלשתיני.
על רקע עובדות אלה, מהווה כל תצהיר של "אנשי הרוח" של השמאל הקורא לברית עם הפלשתינים בכלל ועם החמאס בפרט עדות למוכנות עיוורת שלהם להטיח את ראשם – ואת ראשו של האזרח הישראלי – כנגד כותל המציאות העובדתית.
ודי בכך כדי לערער על מעמדם של אלה בתחום השפיות – וקל וחומר בתחום רוח האדם.
ההישג.
קשה להאמין שמישהו בממשלת ישראל מאמין באמת בכך שהסכם כלשהו שיושג בין ישראל לפלשתינים ישיג יותר מהחלשת כוחו של החותם הפלשתיני על ההסכם. מה, אם כך מקווה אולמרט להשיג בהסכם כזה? דבר אחד, שכנראה יקר לו ביותר: פסק זמן...
אוהד קמין