340

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 550

 

תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ט

אזרחים חפים מפשע?

ביום בו דנה הממשלה בדרך הראויה שבה על המדינה להגיב על ירי הקסאמים על שדרות, מצאה לנכון האגודה לזכויות האזרח להצהיר כי אל לה לישראל לפגוע באזרחים חפים מפשע ברצועת עזה וכי, בהתאם לחוק הבינלאומי, עליה להבחין בין אזרחים ללוחמים.

בהצהרה זו הצהירה האגודה על עצמה כעל ארגון שדואג לזכויות האזרח של אזרחי הרשות הפלשתינית יותר ממה שהוא דואג לאזרחי ישראל. לבד מזאת, ההגדרה "אזרחים חפים מפשע" איננה תופשת לגבי בני אוכלוסייה כמו זו של הרשות, שהיא אוכלוסיה תומכת טרור, המצהירה על כך דרך קבע בתגובותיה כלפיו ובמיוחד בכך שאינה מביעה כנגדו שום התנגדות.

יתכן – ואף סביר – שרבים מאזרחי עזה סובלים קשה מן הטרור, אך כל פעולה למענם תיעשה ביתר יעילות אם תופנה כלפי גורמים אחרים ולא כלפי ממשלת ישראל שמחויבותה המוסרית צריכה להיות נתונה לדאגה לאזרחי ישראל. בכך שהאגודה לזכויות האזרח מוצאת לנכון לפנות בענין זה רק אל ממשלת ישראל, המייצגת את אזרחיה שלה, החפים באמת מפשע, הנפגעים מפעולות הטרור, יש לפחות משום פחדנות מוסרית.

מה שמעל לשולחן.

הקשר "הון-שלטון" ושאלות כמו "האם יש בישראל שחיתות?" מצביעים דרך קבע על קיומם של ענינים לא כשרים במדינה, שהמאפיין העיקרי שלהם, לפי הטוענים, כסף, כסף וכסף. מבחינתם כל פעולה שתכליתה ממוני היא, כמעט בעצם הגדרתה, מושחתת.

כל אלה מתעלמים מהעובדה שהכסף היחידי שמייצג שחיתות אמיתית הוא כסף שמקורו בצורות שונות של גנבה (באמצעות חוקי גזל) המתבצעת מאנשים שמייצרים ערכים – וכאשר הם מצביעים על העיסקאות המתבצעות "מתחת לשולחן" הם מתעלמים מהעובדה הראשית: מכך שמדינת ישראל בעצמה היא, למעשה, שולחן כזה.

עקרונית, אין במציאות החברתית - ובניהול מדינה – פעולה שאין שכרה בצידה; בדבר זה, כשלעצמו, אין משום שחיתות – אך כאשר כל תקציב המדינה מבוסס על גזילתם של אזרחיה היצרנים בניגוד לרצונם ובנוסף על כך על שימוש רשלני ולא יעיל בכסף זה, אשר חלקים גדולים ממנו מנוצלים לתועלתם, רווחתם ופזרנותם של רבים מראשי הממשל – זוהי שחיתות גלויה, אשר כל כולה פרוש על השולחן ללא שום צורך לחפש מתחתיו.

השיפוט הראוי.

לפני זמן לא רב היו חיילי צה"ל עדים לרצח פליטים שניסו להימלט ממצרים על ידי שוטרים מצריים. כפי שנמסר, חיילי צה"ל לא התערבו במעשי שוטרי הגבול המצריים, כנראה כדי שלא לייצר תקרית פוליטית. זוהי, כנראה, גם הסיבה לכך ששום תגובה מיוחדת לאירוע לא נשמעה מצד שום גורם פוליטי – וגם ארגוני זכויות אדם, שבדרך כלל אינם נמנעים מלזעוק על פגיעה כלשהי המתבצעת נגד המבקשים לעבור את הגבול לישראל, שמרו הפעם על שתיקה.

בהתאמה לכך, סביר שחיילי צה"ל לא יישפטו על הימנעותם מהצלת חיי אדם. לאור המרחק שלהם ממעשהו של משה רבנו, אשר הרג שוטר מצרי שהכה עבד עברי, נראה שהשיפוט שממנו צריכים החיילים לחשוש איננו של המג"ד או המח"ט אלא של התנ"ך.

אוהד קמין