331
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 562
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ז
דם על הידיים.
הביטוי "דם על הידיים" נשמע לאחרונה יותר ויותר כמה שמבחין בין מי שמותר לשחררו לבין מי שאסור. אך, למעשה, הוא מגדיר יותר את ההבדל בין מי שהצליח לרצוח לבין מי שלא הצליח. במלים אחרות, ההבחנה שבה משתמש מי שה"דם על הידיים" נראה לו עקרוני איננה קשורה להיותו של האדם רוצח או מסייע לרצח (שביניהם אין, למעשה, הבדל) אלא למידת ההצלחה שלו בפעולתו.
גישה זו, אשר מסירה כל נטל של אחריות מרוצחים בכוח, היא שמעניקה חנינה גם לכל מי שתומך ברוצחים מבחינה עקרונית או אידיאולוגית, על יסוד הרעיון שהרוצחים – בכוח או בפועל – אינם אלא אנשי צדק שהגיעו אל בין כתלי הכלא בשל גורל אכזר.
אך במעשיהם דבר אינו קשור לגורל; קרבנותיהם, בני משפחותיהם, קרוביהם ושאר בני עמם, סובלים קשה מהיפגעם על ידי מפלצות-אדם שלקחו אחריות ומימשו את חופש הבחירה שבידם כדי לגרום סבל זה בכוונה תחילה.
בהקשר זה, הרעיון שרק מי שיש לו "דם על הידיים" אשם עד כדי כך שאסור לתת לו חנינה אינו רק מוטעה אלא גם מהווה סיוע לאויב, הכולל, למרבה הזוועה והצער, בין רבים שאין להם "דם על הידיים", גם תומכים מתוך מחננו שלנו.
החינוך לתרבות בישראל.
בראיון שנתן לטלויזיה, אחרי שנשאל לגבי שמאלניותה של ההצגה "חברון" שראה, הצהיר יוסי שריד כי לא קיים דבר כמו "מחזה ימני". שולמית אלוני, שישבה לצידו, הצהירה כי הצגה זו מאפשרת לראות את האמת לגבי "שני הצדדים" בסכסוך המקומי.
שריד ואלוני היו שניהם שרי חינוך של מדינת ישראל. ככאלה מבטאים הם את שני צדדיה המשלימים של מטבע התרבות המקומית: אלימות ובורות; עובדה היא ששום מחזה "ימני" (כלומר לא שמאלני) לא הורשה מעולם להיות מוצג מעל במה במדינת ישראל – וקל וחומר ששום מחזאי לאומי או דתי לא קיבל למטרה כזו שום סיוע או תקציב מן הממשל.
ברור שההשקפה שאותה הביעה אלוני לגבי האמת של "שני הצדדים" בחברון רחוקה מלבטא את האמת העובדתית על המתרחש בעיר, אך העובדה היא שהפוליטיקאית הותיקה, על אף היותה ידועה בדעותיה השמאלניות, היא שהתבקשה לחוות דעה אמנותית – ולא אף אדם ממתנגדי המחזה, שעמד מחוץ לבנין שבו הוצג, כששלט מחאה בידו.
צורה ותוכן.
הבכיר המשטרתי ניסו שחם הביע לאחרונה חרטה על הדברים שהשמיע בתקופת המצור על כפר מימון. בהקשר זה נאמר כי מדובר ב"פליטת פה חד פעמית" וכי האיש הביע עליהם "חרטה".
מן הדברים, שבאופן טבעי נאמרו לקראת בירור שנערך בענינו לקראת מינויו למשרה עתירת סמכות, עולה כי השלילה שבדברים הגסים שנאמרו היא בצורתם ולא בתכנם. שחם מצר על צורת האמירה, תזמונה ואופיה. זה נראה לו מספיק לצורך בירור כלשהו – אך הבעיה בדברים שנאמרו לא הייתה בצורתם אלא בתכנם: הם חשפו לציבור את קיומם של ערכים שאין להרשותם אצל מי שסמכות רבה מופקדת בידיו – ושעליהם לא הביע חרטה.
אוהד קמין