316
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 534
תגובות לאירועי היום אייר תשס"ז
בלי פוליטיקה?
הנסיון לקיים הפגנה שאיננה נושאת צבע פוליטי מסוים נדון מראש לכשלון על ידי עצם העובדה שהככר שבה נערך האירוע נקראת על שמו של מי שהגדיר לפני שנים את נטייתה הפוליטית של ישראל.
האמונה שתביעה לסילוק ממשלה של מחדל, אם תבוא מ"כל שדרות העם", תהווה מבע של אחדות חושפת שוב את הנאיביות של חלק גדול מאנשי הימין הפוליטי והאמוני. הם אינם מבינים שמבחינתו של השמאל, גם אם אין פוליטיקה, יש שמאל.
המחדל הממשלתי.
לא היה צורך לועדת ביקורת הממשל להרחיק חדשים אחורה כדי למצוא את המחדל דווקא במערכה על הגבול הצפוני. כל ילד משדרות, החש יום יום במשך החדשים האחרונים את אימת המוות מפני הטילים המשוגרים מעבר לגבול הדרומי הוא עד מעשי למחדל הממשלתי החמור ביותר שיכול לקרות במדינה ראויה לשמה: בדיוק כפי שהפקירה הממשלה את נפגעי הטילים בצפון לחסדי הגורל בכך שלא הבטיחה להם הגנה ראויה או טיפול מתאים בעת המלחמה, כך היא עושה עד היום לגבי משלמי המסים שלה בדרום.
החמור, אולי, מכל בהפקרה זו של אזרח על ידי ממשלתו, נמצא בכך שהוא מתרגל למצב שבו אין ממשלתו, אשר מתקיימת ממשאביו, חשה מחויבות כלשהי לזכויותיו היסודיות.
כשלון המדיניות.
כשלונה הגדול של מדיניות ישראל בעשור האחרון הוא בכך שארגוני טרור כמו החיזבללה והחמאס קיבלו לגיטימציה בינלאומית. הדבר נובע מכך שישראל, בין הסובלות הגדולות ביותר מפגיעת הטרור, לא הביעה מחאה עקרונית מוסרית חריפה דיה נגדו.
תרומתה של ישראל לכך מורכבת מדברים רבים, אך בראשם של אלה נמצאת ההתעלמות מקיומם כגורם מוסרי שלילי ואנטי-אנושי לא רק בהקשר הישראלי אלא בעצם קיומו בעולם. בהתעלמות זו גם לא תמכה ישראל, כפי שראוי היה, לקו הפוליטי החשוב שבו נקטה ארה"ב כאשר הצהירה על מלחמה ללא פשרות בכל מי שתומך בטירור, יהיה אשר יהיה, ויצרה רשימה של ארגונים שאין להכיר בהם מבחינה חוקית.
מעשית, ההסכמים הפוליטיים, שאליהם התייחסה מדינת ישראל כאל "רוע הכרחי", וביניהם אלה שהביאו את האו"ם לגבול לבנון, הם המהווים הסכמה לעצם קיומו של החיזבללה, כפי שההסכם שנחתם באוסלו היווה הכרה עקרונית באש"ף. ביחד עם ההסכמה לבחירות שבהן השתתף החמאס, מהווים אלה הסכמה עקרונית עם דרך הטרור.
ההבדל העקרוני
באירוע שבו התארחו נציגי "אפרת", האגודה הישראלית למניעת הפלות, בקונגרס האמריקני, הם זכו להכרת כבוד גדולים מנציגי השמרנים בבית הנבחרים בוושינגטון, אשר מתנגדים אף הם להפלות מלאכותיות. מה שהיהודים חובשי הכיפות לא הדגישו דיו – אולי מכיוון שלא היו מודעים אליו – הוא ההבדל העקרוני בין גישתם לטיפול בנושא לבין גישת האמריקנים: בזמן שבו מבוססת הגישה היהודית-דתית על הטפה ושכנוע של נשים המבקשות להפיל את ולדותיהן שלא לעשות זאת, חושבים האמריקנים על חוקים האוסרים על הפלות ומענישים את מבצעיהן. הבדל זה הוא גם הבדל בין מוסריות לאי מוסריות.
אוהד קמין