309

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 587

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ז

זכות השתיקה...

יתכן שאחד מהמקרים החמורים ביותר של מוסר כפול התרחש לאחרונה בבית המשפט: לפי הנמסר לתקשורת, אחד מהדברים שקבעו את החלטת בית המשפט על דחיית ערעורה של הח"כית לשעבר בלומנטל, היה העזתה, בשלבים הראשונים של העלאת החשדות נגדה, לשמור על זכות השתיקה.

בהקשר זה יש לשאול קודם כל באם מדובר בזכות אמיתית, שכן ידועה תגובתו השלילית של ראש הממשלה כלפי הח"כית כשעלה הנושא לראשונה. אך מה שלא פחות מעניין מכך הוא איך חיות רשויות החוק והציבור עם סירוב דומה מצד הח"כ הפופולרי הרצוג אשר עדיין שומר על זכות השתיקה בנושא עמותות ברק.

בהשוואה, הנזק שנגרם, בהקשר שבו הואשמה בלומנטל – אירוח תומכים פוטנציאליים לקראת בחירות - היה בעיקר חור בתקציבה הפרטי, אך ההקשר שבו נחשד הרצוג הוא מרמה, שאם היא נכונה, משמעותה גניבת שלטון – ואז הנזק מהווה פגיעה חמורה בהרבה בציבור האזרחים כולו.

בורות תכליתית.

בשבוע שעבר התפרסם דו"ח המראה שספרי לימוד המודפסים ברשות הפלשתינית כוללים, בין היתר, מפות של המזרח התיכון שבהם לא מופיעה ישראל. אין ספק שזהו פרט אחד מתוך מכלול של עיוות עובדתי גדול, המציג לפני הדור הפלשתיני החדש שקרים שמקורם בעמדה הפוליטית הפלשתינית.

תהיה זו טעות לחשוב על הנושא רק מנקודת מבט פוליטית, המתוכננת, בסיכומו של דבר, לפגוע בישראל. מה שהרבה יותר חמור מכך הוא העובדה שמדינת האוייב השכנה לנו מוכנה, לצורך מטרותיה הנלוזות, להקריב דור שלם של תלמידים; משמעותו של העיוות העובדתי ההיסטורי, שמציג את עם ישראל כנטע זר שאינו שייך לאזור, היא מרחיקת לכת ביותר ויש בה משום הקרבתו העתידה של דור שלם על מזבח השקר.

הדבר מצביע, בין היתר, על מידת שליטתה המוחלטת של הרודנות הפלשתינית בנתיניה; אפילו רוסיה הסטליניסטית, בתקופת השפל הגדולה ביותר של תכנות המוני הפרולטריון הרוסי, לא היתה מעזה להשליט מידת בורות מעמיקה כל כך בין אנשיה.

העזתו של השליט הפלשתיני לחנך לעיוות עובדתי את אוכלוסייתו אומרת קודם כל שהוא יודע שאזרחיו יבלעו ללא מחאה כל שקר שיחליט "להאכיל" אותם דרך ספרי הלימוד – ושהוא יודע שהדבר יצליח גם מבחינת ההסכמה שבשתיקה של העולם ה"נאור".

הפרטנר...

עובד חברת החשמל נפצע מיריית צלף פלשתיני בעת שעסק בתיקון אחד ממתקני החשמל המהווים חלק ממערכת הובלת החשמל מישראל לרשות הפלשתינית. מעשית וסמלית כאחד, אין כפעולה זו להמחיש עד כמה לא מוסרי בשני צדדיו הוא שיתוף הפעולה בין ישראל לרשות הפלשתינית; אין ספק שהיורה האלמוני, יהיה אשר יהיה, נעזר מדי יום באספקת החשמל הישראלי המגיעה לרשות הפלשתינית, אך אין הוא חושב כלל על המשמעות המעשית של פגיעתו הרעה, המכוונת, למעשה, ללב איכות חייו שלו. מבחינת הגיון היסוד של אויבינו אין בפעולה מסוג זה חריגה ממעשהו הרגיל של כל מחבל-מתאבד – אך מהו הדבר שמביא את אנשי שלומנו להמשיך עם השותפות עימו?

אוהד קמין