308

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 576

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ז

סקרנות...

עד היום התקיימו הפגישות בין אולמרט לאבו מאזן בבית אולמרט בירושלים. היה מקום, אולי, לערוך את הפגישה הבאה, לצורך האיזון, בשטח הרשות הפלשתינית. זה פשוט מסקרן אותי לדעת כמה רוצחים היתה ישראל מוכנה לשחרר כדי לקבל בחזרה ראש ממשלה שבוי...

תמימות או טפשות?

עם היפתח החקירה המשטרתית בענין חשדות המעילה של שר האוצר, הגיבו רבים בתדהמה, כאילו נודע על סדק באחד מעמודי התווך של הממשל. אין כמו גישה זו כדי להצביע על תמימותו של האזרח הישראלי, אשר ממשיך להאמין בממסד של מדינת ישראל, על אף שנים על גבי שנים שבהם מוכיח ממסד זה שוב ושוב כי אין דבר הרחוק ממנו יותר מאשר הדאגה למשאביו של האזרח.

ואי אפשר שלא לשאול, בהקשר זה, אם אחרי כל כך הרבה עדויות ברורות לנזקים הנגרמים לאזרחי ישראל מידי אנשי הציבור שלו, אין בתדהמתם למשמע הופעה נוספת של שחיתות בצמרת גם משום טפשות?

אך בין אם מדובר בתמימות ובין אם התופעה מצביעה על טפשות, ברור שהיא מסוכנת ביותר, כי היא מהווה עדות לניתוק בין העם למנהליו, ניתוק שמצביע על חוסר יכולתו של העם לבקר את מי ששולט בו. ניתוק זה, שבא לידי ביטוי בחוסר יכולתו של האזרח לבחור במי שראוי לנהל את המדינה, מוכח, למעשה, כבר במי שנבחר על ידו לעמוד בראש המדינה בבחירות האחרונות...

זכויות קנין.

ניגוד מאלף בהתייחסות לנושא מכירת קנין ורכישתו נתגלע לאחרונה בין אמצעי התקשורת הישראליים לבין ארגוני זכויות אדם שמאלניים: מיד עם היוודע דבר רכישת בנין בחברון על ידי מתיישבים יהודים, החלו אמצעי התקשורת לשגר רמזים – משוללי כל יסוד עובדתי - אודות אי כשרותה של הרכישה. עם זאת, היו הם מאוחדים בשתיקתם לגבי העובדה שגזר דין מוות מרחף על חייו של כל ערבי שמכר בית ליהודי – והנושא, אשר מהווה איום על זכות הקנין היסודית של כל ערבי, גם לא עורר שום תגובה מצד ארגונים הטוענים להיותם מגינים על זכויותיהם של הערבים.

פיתוי מפוקפק.

פרופ' גביזון הציעה להגביר את יישום חוקי האכיפה הנוגעים לשמירת השבת. העובדה שההצעה באה דווקא מאדם חילוני יש בה כדי לחמם לבבותיהם של חלק מחובשי הכיפה, אך זהו בדיוק מה שישחק לידיהם של שונאי הדתיים שבחברה, כי חוקי כפיה בשירות הדת זה בדיוק מה שחסר לכל מי שטוען במשך זמן רב לקיומה של כפיה דתית.

המתפתה לנקוט באמצעי כפיה כדי להביא לכך שהדת תכובד עלול למצוא ששכרו ייצא בהפסדו – וזאת מבלי להיכנס לשאלה ההלכתית, אשר בנגיעתה במקורו הראוי של כיבוד הדת, שואלת באם על מצוות הדת להיות נכס לאומי-ממלכתי, שחוקי המדינה יהיו מופקדים על שמירתו. יש מקום להניח כי זהו גם הנתיב שבאמצעותו סללו מקימי המדינה את מה שהפך למוקד הרעיוני של מתנגדי היהדות בפוליטיקה הישראלית.

אוהד קמין