307

 

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ז

תמימות.

אם היתה מדינת ישראל מצויידת בבטחון עצמי מוסרי, היא היתה מגיבה בדרך שונה לגמרי על חלק ניכר מהפעולות המבוצעות נגדה על ידי האוייב.

בין השאר, היתה פעולה כמו חטיפת חייל על ידי האוייב זוכה בשבייתם לזמן בלתי מוגבל של ראשי האוייב, מתוך הבנה שזהו הדבר הנכון ביותר לעשות מבחינה מוסרית.

ההתנגדות שקיימת בימינו לסוג כזה של פעולה איננה מגיעה רק מאנשים שהם, באופן מוצהר, עומדים לצידו של האוייב – וגם לא ממי שאינו רואה את קשר אחריותם של מפקדי האוייב וטוען ל"חפותם" של אלה – אלא גם מאנשי שלומנו, הסוברים כי סוג כזה של פעולה מצד ישראל תשתלם בפעולה תוקפנית מצידו של האוייב.

חשיבה מסוג זה מהווה, בצד היותה נצחון של האוייב, בשל הצלחת הפחדתו, גם עדות לתמימות מצד מי שמאמין שהאוייב נמנע מלעשות לישראל משהו רע שיש בכוחו לבצע.

האשמה.

בית המשפט החליט לגבי אנשים שהסיעו מחבלים מתאבדים למקום ביצוע זממם כי הם יורשעו בהריגה. נשאלת השאלה: מדוע לא בשותפות לרצח?

בידי סחטנים.

בחדשות נמסר שמזכ"ל החיזבאללה הודיע כי "שני החטופים הישראלים נמצאים בחיים, אך כדי לקבל סימן חיים ממשי על ישראל לשחרר מספר רב של מחבלים". זהו שיא חדש של פשע, שאליו ירד האוייב, המזהה את חולשתה של ישראל לגבי חייליה החטופים.

פעם נהגו חוטפים אכזריים לשגר אוזן או אצבע של קרבנם כדי לשכנע את משפחתו לשלם כדי לשחררו. היום הם מציבים מראש, באמצעות התקשורת, רף הקובע מחיר של דם עבור מידע, המוגדר כ"סימן חיים".

אין ספק שהמפלצת הסחטנית יודעת את נפש קרבנותיה.

תחושת שגרה.

"הישג גדול שלהם הוא שהצליחו לגרום לתחושת שגרה בירי רקטות" כך התבטא ראש השב"כ לגבי הפלשתינים.

הוא טועה עקרונית. לא הם הצליחו לגרום את תחושת השגרה, אלא המחדל שלו אחראי הממשל הישראלי; אין זה בכוחו של איש – ובוודאי לא של תוקפן – לגרום לתחושה כלשהי, שהיא, בהגדרה, דבר סובייקטיבי, בניגוד כה חמור לכך שהוא מסכן את האזרח.

ואל מול איום ברור על חייו, רק מי שאינו חש בסכנה יכול להגיע לתחושה של שגרה.

קרבנות של רמאות?

לאחרונה התגלה כי סכום כסף גדול שהועבר על ידי ישראל לרשות הפלשתינית על יסוד הבטחתה כי ישמש למטרות הומניות, הועבר לידי אנשי הממשל ברשות.

רמאותם של אבו מאזן ואנשי ממשלו אינה דבר חדש למערכת היחסים שבין ישראל לרשות, אך את האחריות על הנפילה למלכודת הרמאים, אשר הובילה לתוכה את מדינת ישראל, יש להטיל בעיקר על מנהלי מדיניותה, אשר הדבר האחרון שניתן לומר לגביהם הוא שהם תמימים.

אוהד קמין