297

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 582

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ז

מבחן הירושה.

שובו של אהוד ברק לפוליטיקה מעניקה הזדמנויות רבות לבחון מחדש את התנהלותם של תומכי מפלגת העבודה בעת שעמד בראשה, ובמיוחד את הטווח הרחב של השחיתות הפוליטית שבה התנהגו ברק ואנשיו, החל מהשחיתות הטכנית של הגעה לא חוקית לשלטון על ידי פעולות גיוס כספים אסורות שעד היום לא נחקרו כראוי וכלה בשחיתות המוסרית של בגידה בצד"ל, בן הברית, והפקרת אנשיו, ביחד עם כל דרום לבנון, לידי החיזבללה.

מה שיעמוד למבחן בעיקר היא המידה שבה הסיקו כל התומכים בשלטון ברק את המסקנות מנזקיו, החל בנזקי הפגיעה שנפגע שלטון החוק בישראל בשל פרשת העמותות וכלה בנזקים שנגרמו למצבה הבטחוני ולמעמדה המוסרי-פוליטי של ישראל בשל בגידת לבנון.

בנוסף לכך, כדאי לזכור שבדרך כלל הוריש המערך למחליפיו, בשל גישתו הריכוזית-סוציאליסטית החמורה, מצב כלכלי של קופה ריקה. ברק לא הסתפק בכך והוריש לנו גם את המלחמה הארוכה עם הפלשתינים, שהחלה בעיצומו של שלטונו ולא פסקה עד היום.

וגם בכך ייבחן כושר אבחנתם של הבוחרים שתמכו בצד פוליטי זה.

שתי אומנויות, תכלית אחת.

לאחרונה נמסר על עלייה תלולה במספר הצעירים המקבלים דחיית שירות בצה"ל מטעמים של "תורתו אומנותו". בשנתון הגיוס הנוכחי. יש הקושרים את התופעה לאכזבת רבים מן הצעירים הנקראים לגיוס מאפשרות השירות בצבא הגירוש.

הסכנה בגישה זו היא בכך שהיא מעמידה את לימוד התורה כאלטרנטיבה אל מול השירות בצה"ל ובכך היא מחזקת בציבור (במיוחד החילוני) את התחושה שהלימוד בישיבות אינו אלא דרך להתחמקות משירות בצבא. כלפי הציבור שאינו מבין את ערך התורה, יש בדבר זה משום זילות לימוד התורה כערך העומד בפני עצמו.

בלתי ראוי להעריך את לימוד התורה רק בהקשר של השוואה עם השתתפות במלחמה ואין לראות את צה"ל, בשל היותו מופעל בידי מדינאים מושחתים, כמושחת כולו; את הצבא, כמו את התורה – ועל כל ההבדלים המשמעותיים שביניהם – יש לראות כשני אמצעים שונים שמטרותיהם משלימות לאחת: שמירה על קיומו של עם ישראל והגנה על בניו.

בשם בטחון ישראל...

העובדה שמעשים נוראים מבוצעים היום נגד המתיישבים בשם ההגנה על בטחון ישראל, מראה שמנגנון שמירת הבטחון הנסתר מן הציבור הפך לגולם וקם על יוצריו. בכל מקרה, אסור לתת ל"בטחון ישראל" להפוך לסיסמה המכשירה כל שרץ.

אין ספק שאחד הדברים שמאפשרים לאחראים על צווי הגירוש נגד המתיישבים "יד קלה" בחתימה על מסמכים אלה, היא העובדה שאין הם נושאים באחריות אישית כלשהי לתוצאות פגיעתם בזכויות האדם של המתיישב.

לכן, מיד לכשתיווצר ההזדמנות, יש לזכור לחקור מיהם האחראים לצווי ההרחקה שמוצאים נגד המתיישבים ללא יסוד עובדתי ולהטיל עליהם עונש באופן אישי.

עם זאת, אפילו לצורך הענשה אישית על יסוד תשלום של מידה כנגד מידה, זה יהיה קשה לאנשים הדוגלים בצדק להיות כה אכזרים ונבערים עד כדי להטיל על אזרחים להיקרע מבתיהם, ממשפחותיהם ומפרנסתם בדרך כה מנוגדת לשכל וכה חסרת יסוד מבחינה חוקית, כפי שזה נעשה היום.

אוהד קמין