288
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 567
תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ז
אמת ושקר.
ריבוי הפרות ההסכמים ואי העמידה בתנאים, אשר הערבי אחראי לו בכל פעם שיש הסכם בינו לבין ישראל מעמיד בסימן שאלה את יכולתו לזהות אמת.
התהיה לגבי יכולת זו הופכת למשמעותית במיוחד כשניתן לראות איך מהווה השקר, מכל היבט אפשרי, הפסד דיפלומטי ברור בנקודות לצד הערבי.
כל זה מעמיד כל מו"מ עתידי בין חלק של העולם התרבותי לעולם הערבי באור מפוקפק, שהרי אם אין הערבי מסוגל לזהות אמת, לא רק שאין הוא כשיר להיות חלק מהסכם כלשהו, אלא שאין הוא בוגר דיו כדי לזהות את רווחיה של תרבות המבוססת על אמת.
מלחמת "מה יאמרו".
יותר ויותר ברור לציבור בישראל, אף כי לא בצורה שמוצהרת במפורש, כי המתפקדים בנקודות השליטה הראשיות של מנגנוני ישראל עוסקים יותר בהערכות תגובות האופוזיציה האפשריות למהלכיהם מאשר במהלכיו של האוייב האמיתי שמעבר לגבול.
ברוח זו, מעריך אולמרט את מה שיאמרו לגביו פרץ, ליברמן ונתניהו יותר ממה שהוא מעריך שיאמרו אבו-מאזן או הנייה.
אך אין ספק כי מעל לכל אלה חשוב היום למדינאי ישראל הרבה יותר מה יאמרו בוש, רייס וענאן על פעילותה של ישראל.
ומאידך, מה שבכלל לא חשוב לכל אלה הוא מה יאמרו תושבי שדרות המופצצים, תושבי יהודה ושומרון מאויימי הטירור או האזרחים המוכים בגליל עקב המלחמה האחרונה.
הוכחת אי יכולת.
בהליכתה לקראת הנהגת הפלשתינים מרחיקה ישראל לכת במחילתה על ה"הפסקות" החוזרות והנשנות של הפסקת האש מצד האוייב. גם אם נצא מתוך הנחה שכוונותיהם של מנהיגי הרשות טהורות ומפרי ההפסקה אינם אלא גורמים "קיצוניים" שאינם סרים למרותה של ההנהגה, מוכיח הדבר עד כמה לא ניתן לסמוך על שום הסכם שנערך עם מנהיגי תנועות האלימות המאורגנת שמעבר לגבול.
אם כוונותיהם של אויבינו החתומים על הפסקת האש טהורות והם לא מצליחים להשליט סדר במקומותיהם, מהווה הדבר יסוד לחוסר ההצדקה להגיע עימם להסדר כלשהו.
הברירה.
בימים אלה, שבהם הולכת ומשתלטת בציבור התחושה ש"אין ברירה", יש משום הכרח לחשוב דווקא במונחים מנוגדים: יש ברירה!
ברירה, בהקשר העכשווי של מדינת ישראל, היא מדינה אחרת, חוק אחר או מנהיגים אחרים. זה ברור שמה שיש לנו עכשיו אינו מספק את הדרישה.
מסכימים כרוצחים.
אי המוסריות של ישראל העכשווית באה לידי ביטוי בהסכמת חלק מהעם היושב בה להקרבת אדם יחיד למולך האידיאולוגיה השמאלנית. בהסכמה למותו של אדם – ואפילו "רק" בנזק לרכושו – מציבים עצמם מנהיגינו באותו מקום שבו נמצאים אויבינו הרוצחים, העומדים מולנו; מדובר בעקרון ולא בכמות: מרגע שהסכמת בעקרון לכך שמישהו אחר ימות עברת לצדם הרעיוני של הרוצחים, בלי קשר לפרטי הרצח.
אוהד קמין