285

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 566

 

תגובות לאירועי היום חשוון תשס"ז

האחריות.

ממשלת ישראל ובכירים רבים של מדינת ישראל מצאו לנכון להביע את צערם על הריגת אזרחים פלשתינים על ידי צה"ל, אף כי ברור כי שום אדם מעבר לגבול – או מהצד של השמאל הפוליטי - לא יתייחס לכך ברצינות.

מה שאין אומרים ויש לשוב ולהדגיש לגבי כל מקרה של הרג במלחמה, בין אם הוא מתוכן או לא, הוא שהאחריות לגביו נופלת תמיד על כתפי האחראים למלחמה – והכוונה לאוייב.

בין אם מדובר בגברים, נשים או ילדים, בין אם הנפגעים הם מצדה של ישראל או מצדו של האוייב, ובין אם הם חמושים או אזרחים, מי שנושא באחריות המלאה לפגיעה במלחמה הוא זה שאחראי לפתיחה בה וליזמת האלימות שהיא מייצגת.

והאחראים לכך הם אויביה של ישראל.

ההתעלמות...

עם צאתו של אולמרט לארה"ב נמסר על הפגנה של פעילי שמאל אשר התכנסו מול משרדי הממשלה בירושלים בתביעה להפסיק את הירי על עזה ולפתוח במו"מ עם הפלשתינאים.

מהכרת המנטליות של אויבינו, אשר כל פעולה מסוג זה מחזקת את תוקפנותם, עולה השאלה באם לא ניתן לראות בהפגנה מסוג זה תמיכה בצד האוייב?

בעיקר ניתן לראות בגישתם זו של אנשי השמאל משום התעלמות מכך שבכל פעולת צה"ל נגד יושבי הרצועה – בין אם מדובר בחיסולים ממוקדים, ירי ארטילרי או כניסה קרקעית – אין אלא תגובה על פעילותו היזומה של האוייב נגד אזרחי ישראל.

התעלמות זו היא כה גדולה עד שיש לחשוד במי שעומד מאחוריה שאינו אלא משרת של כוחות העוינים את מדינת ישראל. בכלל אלה יש להזכיר, לאחרונה, גם חלק מאמצעי התקשורת הישראליים אשר אינם טורחים להציג במערומיה את אלימותם הנפשעת של יורי הקסאמים, אשר מבצעים את פעולתם נגד ישראל ללא שום הצדקה, במיוחד על רקע בריחתה של ישראל מהרצועה בשנה שעברה.

כניעה בצורת מו"מ.

השבוע חזר ראש הממשלה יותר מפעם אחת על כך שבמו"מ שינהל עם יו"ר הרשות הפלשתינית "יופתע" האיש מאד. אולמרט כל כך הגדיל את רמזיו הגסים בנושא עד שכל מאזיניו יכלו להבין כי ישראל מתכננת להיכנע לרבות מדרישות האוייב.

מסר מסוג זה של ראש ממשלה ישראלי עוד לפני משא ומתן פירושו כניעה מבישה. אך למעשה יש כניעה בעצם המוכנות למו"מ, כי אין שום סיבה לשבת לשולחן עם אוייב, שכל מה שיש בידו להציע היא אלימות – ומעולם לא הביא עימו שום דבר אחר.

סוג זה של אוייב תובע נצחון, כי רק נצחון מלא, שמשמעו שישראל קובעת את מה שמתרחש אחרי המלחמה, הוא הפתרון הצודק לבעיית הסכסוך.

אם, במקום דרישה לכניעה, אשר במסגרתה תפוצה ישראל על כל הנזקים שנגרמים לה על ידי הפלשתינאים, מצהירה ישראל על מוכנותה למו"מ גדוש בויתורים "מפתיעים", ישראל מודיעה, למעשה, על כניעה, המוצגת כלפי חוץ כמו"מ.

לדאבוננו, יודע האוייב לקרוא יפה את כתב הכניעה המודרני הזה, שבו מצהירה ישראל, בין היתר, שהיא רואה את האוייב כבעל זכות לפגוע בה ולקבל על כך פרסים.

אוהד קמין