279
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 543
תגובות לאירועי היום תשרי תשס"ז
בגידה ממוסדת.
עם פרוס השנה החדשה, יונתן פולרד מרצה את שנתו ה-21 בכלא האמריקני. פולרד הוא סמל לבגידה, אך לא של אדם במדינתו אלא להיפך: של מדינה באזרחיה. יותר מפעם אחת.
קודם כל בגדה אמריקה בפולרד דרך בגידתה בישראל, בכך שלא עשתה מה שמדינה ידידה אמורה לעשות למען בת-בריתה. זה גם מה שהביא את פולרד לכלא מלכתחילה.
אחר כך בגדה ישראל בפולרד – וזה חשוב לנו, כישראלים, יותר; דרך פולרד למדנו שאיננו יכולים לסמוך על מדינת ישראל שתפעל למען אזרחיה – ולא רק כאשר הם נקלעים למאסר.
מדינת ישראל היא ממסד שהביא את הבגידה באזרחיו לכדי שגרה מדינית מקיפה: האזרח יכול ממש לסמוך על הממשלה שבכל פעם שבה תיווצר שאלה לגבי העדפתו של ממסד זה את אזרחיו או את שרידותו, הוא יפעל למען האחרונה ויסגיר, לצורך זה, לא רק את מי ששירת אותו כפולרד, אלא גם את חייליו, את משלמי המסים שלו – ואת עקרונות המוסר.
תרבות ישראל.
בימים אלה מתגברת מחאתם של ראשי מוסדות התרבות הישראלים הממומנים מכספי הציבור, על קיצוצים נכבדים שנערכים בתקציביהם בשנת 2007. בנוסף לכך, גם ממה שהובטח לא נתקבלו עדיין מלוא התשלומים; מן התקציב לקרנות הקולנוע, למשל, קיבלו המצפים לתקציבים, רק 20% מהסכומים שהובטחו להם.
הגורמים המעורבים יודעים באילו חוטים למשוך כדי לקדם את מחאתם על הקיצוץ; דוגמה לכך היא מאמר המערכת של "הארץ" באחד מימי השבוע האחרון, שמכותרתו, "קיצוץ תרבותי", ניתן היה להבין את יסוד ההשקפה כולה.
בתמצית, מבטאת מחאת המקוצצים את הגישה התרבותית השלטת בחברה הישראלית לגבי מקום המדינה בכלכלה התרבותית שלה: האמנים הנתמכים מצהירים, פעם אחר פעם, שהם מעדיפים לקבל את שכרם על מאמציהם התרבותיים למען הציבור דרך כספי משלם המסים מאשר לסמוך על בחירתו של ציבור זה, כפי שתתבטא ברכישת כרטיסים בשוק החפשי.
נצחון או הפסד?
אף שניתן להתווכח לגבי תשובה לשאלה, אין ספק לבני הארצות המוסלמיות כי הערבים מנצחים את המערב – ובגדול – כי מבחינת המוסלמי הקנאי, האיסלם מנצח את המערב כל עוד יכלו נסראללה בלבנון ואחמדינג'אד בניו יורק לעלות על במות ולשאת את דברם להמוני מאזינים.
אמר מי שאמר כי ארגון גרילה מנצח כל עוד אינו מפסיד. זה נכון בבירור לגבי החיזבללה, החמאס ואל קעידה, אשר מקבלים סוגים שונים של לגיטימציה מהקהילה הבינלאומית, אך זה נכון גם לגבי נשיא אירן, אשר קיבל ויזה לארה"ב כדי לנאום בבנין המליאה של האו"ם בניו-יורק. אירן, אמנם, איננה ארגון גרילה, אך היא אוייבת מובהקת של המערב.
מבחינתו של איש המלחמה המוסלמי, עובדת יכלתו של מנהיג להיכנס ולצאת בחפשיות מהארץ שנגדה הוא יוצא במדיניותו היא הצהרה על שלב ראשון של נצחונו עליה. כקנאי מוסלמי, אין הוא רואה באפשרות לעשות זאת נדיבות מצד אמריקה אלא חולשה.
מי יתן ולא נצטרך להיווכח בנכונותה של הגישה המוסלמית בהקשר זה.
אוהד קמין