278
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 568
תגובות לאירועי היום אלול תשס"ו
הכשל.
בנאום הקילוסין שלה את אב בית הדין הפורש, אהרון ברק, הציגה אותו דורית בייניש כמי שפעל למען "ישראל המגינה על זכויות אדם גם בשעת חירום". בנאומה זה, שבו גושרו היוצא והנכנס, השופט העליון הפורש והשופטת העליונה הנכנסת, הובעה השקפת יסוד של המערכת המשפטית הקיימת בישראל של היום – וגם הכשל היסודי שלה: כשל זה בא לידי ביטוי בצורת האיזכור שלה את ההגנה על זכויות האדם.
תקופת "שלטונו" של ברק, שבה נקבע כי "בג"צ מעל לכל" ראוי שתיזכר כתקופת הכשל הגדול: מחד נזכרו בה "זכויות האדם" על ידי השופטים פעמים רבות אך מאידך, בפועל, נפגעו זכויות האדם של האזרח הישראלי בצורה הקשה ביותר מאז קום המדינה, עת גורשו מביתם אלפים מאזרחי ישראל – והמערכת המשפטית נמנעה מלהגיש להם עזרה.
כי, בניגוד לאמירתה של בייניש, אין ההגנה של המערכת המשפטית על זכויות האדם באה לידי ביטוי רק בשעת חירום, אלא כל הזמן, ולמעשה בעצם קיומה של המדינה, אשר מטרתה העיקרית אינה אלא הגנה בכל מחיר על זכויות האדם של אזרחיה.
שכנוע מוסלמי.
האפיפיור העז לבקר את אלימותם של חלק מהמוסלמים בעולם וימים ספורים לאחר מכן פרסם התנצלות בשל כך שהובהר לו כי אם לא יודה ב"טעותו" ישטוף, בתגובה לדבריו, גל של אלימות מוסלמית את העולם.
אין ספק שסוג זה של "שכנוע" אותו מפעיל האיסלם פעם אחר פעם במערב מתגלה, שוב ושוב, כדרך יעילה ביותר מבחינה פוליטית להביא לכך שפחות ופחות ביקורת תושמע כנגד האיסלם.
"שכנוע" מסוג זה הוא מסוכן ביותר, שכן הוא אינו משאיר למבקרים שום דרך לביקורת אמיתית, ומהווה, כשלעצמו, הצהרה אלטרנטיבית לגבי הדרך שבה יש לפתור ענינים בעולם – ואין זו הדרך של הבעת עמדות ועימות שכלתני, המקובלת בין אנשים חפשיים.
בסיס האיום.
הערבי האלים המכוון היום נשק לעומת מתנגדיו מן העולם המערבי שוכח דבר עקרוני: שהנשק שבו הוא משתמש מיוצר על ידי אלה שעליהם הוא מאיים.
האיסלמיסט מוקיע את העולם החפשי מבחינה מוסרית, אך הוא אינו יכול להתעלם מהעובדה שהעולם המוסלמי תלוי בעולם החפשי מבחינה חמרית וטכנולוגית, ומשמעות הדבר היא שללא המערב נשללים חלק ניכר מכוחו ומעצם קיומו של העולם המוסלמי.
האם הוא אשם?
קצת אנכרוניסטי לשאול היום אם הנשיא אשם אחרי שהציבור כבר מזמן הרשיע אותו בתהליך התקשורתי הרגיל המקובל בישראל.
אך אף על פי כן, ניתן בכל זאת להשיב בחיוביות על השאלה, אם כי מכיוון אחר לגמרי; כן, הנשיא אשם – ובגדול, על כך שמילא את פיו מים בהזדמנויות שבהן צריך היה להתנגד לממשל, בעת שבה פגע ממשל זה באלימות רבה בזכויותיהם של אזרחיו.
יהיה מה שיהיה אשר קורה ויקרה לו, כדאי לו לנשיא לחשוב על מה שהוא יכול היה לעשות ולא עשה בזמן שבו גירשו בישראל אלפי אזרחים חפים מפשע מבתיהם.
אוהד קמין